The Natural Environment - Gefen&Niv@signon

לכתבה המלאה: נרג'

אז איך ילדים מתלבשים?

כאשר הצעתי לעורכת "סגנון", מעין, להכין כתבה על "איך ילדים מתלבשים", לא ציפיתי שזו תהיה משימה קשה כל כך. את התסכול מן ההליכות הארוכות והלא-פרודוקטיביות בעליל פרקתי בכתבה עצמה (את הטקסט ניתן לקרוא כאן). אולם לאחר שכאבי הרגלים והיבלות (כן, כן) התאיידו כלא היו, נותרתי בעיקר מוקסמת מהילדים שכן צילמתי.

אציין לראיה (חותכת, גורפת ומוחצת) את הילי בת התשע (בתמונה האמצעית), שתשובתה לשאלתי "מה את אוהבת ללבוש?" הכתירה אותה לאייקון האופנה שלי. אז מה הילי אוהבת ללבוש? "ג'ינס וטי שירט לבנה. כי זה יפה. אני אוהבת לקפל את המכנסיים ולהכניס את החולצה פנימה".

The Natural Environment - Mordehai Avraham@Signon

עשרות חנויות המזכרות הניצבות זו לצד זו בכל אתר תיירות קטן או גדול ברחבי הגלובס אינן ניצבות במקומן לחינם. מכל ביקור ברחבי תבל אנו מקפידים לרכוש מזכרות (המזכירות, יותר מכל, זו את זו) שיישאו עמן את הזכרונות מאותו מקום מרוחק, וישמשו כעדות איתנה לכך שאנו "היינו שם".

כאשר המזוודה אינה יכולה עוד להכיל את אותו פסלון אייפל/ביג-בן/פיזה, או אז הופכת המזכרת לזכרון אמיתי. אנו מנסים לזכור את רוחו של המקום שהתחבב עלינו, ובניסיון לשמר את הזיכרון, המקום מעצב את סביבתנו ואת ביתינו.

ביתו של מרדכי אברהם (המשמש גם כסטודיו שלו) מעיד על מקומות מגוריו השונים, ועל חיבתו לארצות רחוקות – בין אם מדובר באוסף מרשים של ספלי מזכרות מערים שונות בעולם ובין אם בבחירת הצבעים של רהיטיו.

הביקור-בית שערכתי בדירתו של מרדכי אברהם התפרסם לפני כשבועיים במוסף "סגנון". פה תוכלו למצוא את הטקסט המלא.

FOUR YEARS TO THE STREETS WALKER

ארבע שנים מלאו הערב לבלוג. כשמלאו לי ארבע שנות קיום על פני כדור הארץ העניקה לי אמי שמלת קטיפה שחורה, אליה (אל שמלת הקטיפה השחורה) הספקתי לפתח תיעוב עז תוך שניות בודדות. בשל טראומת המלבושים (עד היום אין בארוני ולו שמלת קטיפה שחורה אחת) גמרתי אומר שאת יום הולדתו הרביעי של "ההולך ברחובות", אחגוג דווקא בציון שאיננו אופנתי. פרט לפרנץ' טוסט עסיסי (עם שמנת ושקדים) שמפאת חוסר יכולת הבלוג ללעוס, נהנתה ממנו האם המאושרת בלבד (להלן, אני), החלטתי גם לספק הצצה חד-פעמית, בלעדית, ראשונית ומרגשת לדירתי הצנועה.

זה שנה שאני מסתובבת בין בתים לא-לי, ומתעדת את יושביהם ואת ריהוטם. המחשבה המובילה אותי בבחירת הדירות הינה מקבילה בעיני לזו שהובילה אותי, לפני ארבע שנים בדיוק, לפתוח את הבלוג הזה: ניסיון לאתר מלבושים/רהיטים שלא נקנו בטעם יקר אלא בטעם טוב. במקום הפקות אופנה מהוקצעות, אני מנסה לאתר עוברי אורח ברחוב שרחוק מלהיות מצוחצח. במקום בתים של "בניין ודיור" שנרכשו בממון רב ועוצבו על ידי ארכיטקטים בשפע כסף, אני משתדלת למצוא בתים צנועים וקטנים שהרהיטים שבהם לוקטו אט-אט.

את ביתי הקט - בית ערבי במרכזה של עיר הקודש שחוברה-לה-יחדיו - השתדלנו (שותפי ואני) ליצוק לפי עקרון זה (עקרון הליקוט האיטי. הצמצום בכסף הינו גזירת גורל עבור הסטודנט הממוצע בישראל). מזל טוב לבלוג!

The Natural Environment - Dafna&Niv @Signon

המדור התפרסם במוסף "סגנון" ובנרג' (שם גם תוכלו לקרוא את הטקסט)

The Natural Environment - Gaby and Lihu @Signon

הפעם במדורי ביקור בית הצצתי לדירתם של גבי רון וליהוא רוטר. אם לא הספקתם להציץ במוסף "סגנון" בשבוע שעבר, תוכלו להתבונן בתמונות (וגם בטקסט) בנרג'

The Natural Environment - Tama, Ran and Lili@Signon

המדור החדש שלי בסגנון התפרסם השבוע לראשונה, ומרחובות ישראל נדדתי אל בתיה. הפעם פקדתי את ביתם הנאה של תמה, רן ולילי. למי שפספס במוסף עצמו, ניתן גם בנרג'.

The Natural Environment - Tali Kushnir

כשנכנסתי אל פתח ביתם של טלי קושניר ויואב הירש, הבנתי עד כמה התרגלתי למתכונת התל אביבית של מה שעלול להיקרא "דירה" אך למעשה הוא כוך חשוך, שבעלי אמביציה יכולים להפוך אותו - במקרה האופטימלי - לסימפטי. טלי ויואב מתגוררים להנאתם בבית גדול מידות, גבוה תקרות ושטוף אור. בעוד אני מביטה מהופנטת במרחביה של הדירה, צחקקה טלי ואמרה שעבור החפצים הרבים, שהיא כבר הספיקה לאסוף לאורך השנים, מרחב הוא אלמנט הכרחי.

כמו בחנות שבבעלותה ("המחתרת"), כך גם דירתה הרחבה עתירה בבדים, במפיות, בחפצים מיניאטורים ובקישוטים. הקירות הלבנים מעוטרים בציורים שונים שיצר יואב, ובגלויות רבות שאספה טלי. את כל אלו, היא סיפרה לי, הם דואגים להחליף מדי תקופה (קצרה). "אנחנו אוהבים לשנות את הבית הרבה", אמרה טלי, ואני חשבתי שאם כך - חובה עלי להגיע לביתה מדי כמה זמן ולתעד פעמים נוספות את הפלא.

The Natural Environment - Ilana&Niv

לאחר שהחנות היפה אילוצ'קה של אילנה ברונשטיין נסגרה, ידעתי שעל מנת ליהנות בשנית מהעיצוב הנעים ששרר בה, יהיה עלי להרחיק עד לדירה שלה ושל בן זוגה, ניב גל, שביפו (נא לא להקל ראש בשמונה דקות וחצי נסיעה על קו 18).

"זה לוקח הרבה שנים לאסוף את הכל", אמרה אילנה כשראתה אותי מביטה נפעמת משלל כלי המטבח המוקפדים. היא הציעה לי קפה ותהתה אם הכוס שבחרה עבורי הינה לטעמי. באותו הרגע הרגשתי כי שומה עלי כעת לשתות לפחות 48 כוסות קפה, על מנת שאצליח ללגום מכל אחת ואחת מהכוסות הרבות והיפות שברשותם.

מאחר שגם לאחר כוס קפה יפה ושוקולד נותרתי עדיין אבלה על פינת החמד בגן החשמל שנגזלה ממני, ניחמו אותי ניב ואילנה והבטיחו לי שהם "עובדים על פרויקט סודי".

The Natural Environment - Bosmat Hareuveni

אני זוכרת בבהירות את הפעם הראשונה שנתקלתי בבשמת. זה היה לפני למעלה משלוש שנים, ביום שימשי של תחילת קיץ, כשעדיין ניתן להתענג על החמימות הנעימה. במעלה רחוב שינקין, שוטטו עיני באקראיות אחר מתלבשים ראויים, וננעלו על בשמת.

הסיבות ברורות וראויות מאין כמוהן. בבשמת טמונים שלושת האלמנטים החביבים עלי: תלתלי בקבוקים, שיער בצבע כתום בוהק, ופנים עתירות נמשים להעצמת החוויה. הרגשתי שהיא שילוב של שירלי טמפל, ג'ודי גרלנד והשמש הישראלית. וזה, כידוע, שילוב לא רע כלל וכלל. רציתי להיכנס אל פתח ביתה. ידעתי בוודאות שלאדם עם שיער בקבוקים ג'ינג'י ופנים עתירות נמשים חייבת להיות דירה מסקרנת. ואני גאה להודיע כי צדקתי. אני אוהבת להיות צודקת.
פרט להיותה ג'ינג'ית בשמת גם מנהלת גלריה "אפרת", ובקרוב מאוד תפתח תערוכה שאצרה של הצלמת גליה רוגנר-כהן. הפתיחה תיערך ביום שישי, 3 בספטמבר, בשעה 11:00, גורדון 21.