תעוזה היא ככל הנראה מילת המפתח בבחירותיה האופנתיות של מוריאל. הן על הבמה והן ביומיום היא לעד תבלוט בבחירות צבעים ובשילובים קיצוניים, שיופיים קשה לעיכול בשנייה הראשונה, וגאונותם מתפרצת ברגע השני.
נראה לי שקוראים לה יונה אורבך. כך לפחות קראתי לקובץ התמונה שצילמתי לפני שלושה חודשים. אני נתקלת ביונה כפעם בשבוע; תמיד מאופרת במייק-אפ חיוור, סומק עז ולבושה בבגדים שלא נכנעים לחום. אפילו לא התל אביבי. כשצילמתי את התמונה היא סיפרה לי במשך הרבה יותר זמן מכפי שהיה ברשותי על הפילוסופיה האופנתית שלה. לאחר שצפיתי בה מספר פעמים נוספות הבנתי שעבורה אין מדובר בסתם תפיסה אופנתית אלא בדרך חיים.
ליונה מגיע הרבה יותר כבוד מן התמונה הקטנה והטקסט הקצרצר שאני נותנת לה כעת. פניתי לצלם אותה בשנית לפני ימים אחדים, אך היא לא שמעה את קריאותיי והמשיכה בדרכה לכיוון הסנטר. מאז גמרתי אומר שבפעם הבאה שאצפה בה מתהלכת לאיטה ברחובות תל אביב אקרא בקול רם הרבה יותר, בתקווה לקבל ראיון בלעדי ומקיף.
