Friday, June 13, 2008

הנעליים האלו, בסמטה אלמונית, רביעי אחה"צ






































נטלי, 19

נטלי טענה שצילמתי אותה לפני כחודשיים, אני לעומת זאת הייתי מופתעת שאינני זוכרת אותה. במרבית המקרים, תוך שניות ספורות הנני נזכרת בדיוק היכן האדם שמולי צולם, מתי, ומה לבש לפרטי פרטים. שמו, לעומת זאת, לעד יפרח מזכרוני. נטלי המשיכה להתעקש, ואני נברתי במעמקי מוחי ללא הצלחה. רק לאחר דקות ארוכות, לאחר ששחזרה בחברת מי לכדתי אותה (עם השותף לדירה), נזכרתי שלבשה טייץ ורוד, את אותם משקפי השמש, ועל פדחתה שיער בלונדיני ארוך (הנה לינק). אז מתי "זה" קרה, לטשתי עיניים לכיוון פדחתה העירומה. אתמול, השיבה. "התהליך עצמו", היא סיפרה, "מצריך אומץ. צריך לגלח את השיער עם מכונה, והפעולה אורכת לא מעט זמן". לא מעט זמן, והרבה מאוד דפיקות לב.

גופיה- של הדודה; מכנסיים- לא זכרה; נעליים- אהבה לשנייה; גרביים- מהסופר; תיק- חברה הביאה; שרשראות- משוק העתיקות ומחנויות של פרחות; עגיל- "אהבה לשנייה"; משקפי שמש- עץ המשקפיים;

8 comments:

Anonymous said...

היא פשוט מגניבה!
ובתמונה הזו אפילו יותר מהקודמת.

Anonymous said...

נפלה לך שגיאת קולמוס: הפעולה אורכת זמן, לא עורכת.

the street walker said...

מביך.

תודה.

(הבה נייחס זאת לעייפות המצטברת).

יעל

dana said...

ממש מגניבה

saray said...

מעשה אמיץ!
לא יודעת אם הייתי מסוגלת להיפרד ככה מהשיער שלי.

דווקא את הנעליים אהבת?
המכנס חמוד..

Anonymous said...

זו היא מהתמונה?! היא נראית פי מיליון יותר טוב עכשיו.

Anonymous said...

מדהים כמה שהיא נראת שונה...

Anonymous said...

כן היא נראית שונה, אבל זה בעיקר בגלל שהיא גם רזתה בערך בחצי ממה שהיא היתה. זו לא רק הקרחת

והיא נראתה נפלא לפני ואחרי.נהדרת