Balance, Yesterday on Ben Zion Boulevard

עדי נגלתה לנגד עיני כאשר כבר כיתתי רגליי בכבדות ובאיטיות, בשובי אל ביתי, בתום עוד יום צילומים לא מוצלח. אבן, יקיריי, מאחורי המחסור בעדכונים לאורך השבוע האחרון אין מסתתרת בלוגרית עצלה, אלא דווקא חסרת מזל. איני יודעת האם זו המלחמה שהעכירה את האווירה או מזג האוויר שהאפיר אותה, אולם על אף השעות המרובות בהן תרתי אחר פנינים וממתקים, שבתי מדי יום ביומו, במשך למעלה משבוע, ללא כל תוצרים.

הגרוע מכל אירע ביום ראשון האחרון, אז השילוב בין השמש לעננים ניפק אור מהפנט ונדיר, שקסם לי בצורה יוצאת דופן. באותו היום גמרתי אומר בליבי כי איני עוזבת את הרחוב האפרורי מבלי שתהיה בחיקי תמונה אחת, ואוכל להגיד שעשיתי שימוש הולם בשזימן לי הטבע. דקה קלה לפני שהבנתי שלא אעמוד בהחלטתי, ובטרם עליתי הבייתה, החלטתי ללכוד את אותו אור חמקמק בעדשתי, למרבה הצער, מבלי שעלמת חן או עלם חמודות מסוגננים יפארו לי את התמונה.

על כן, מכשהזדמנה מולי עדי, עיני אורו על סיומו של אותו רצף מזל רע שפקד אותי. זאת, בעיקר כיוון שעלמת החן הנ"ל הצליחה לבצע היטב את מה שאני הכי גרועה בו: שילובי צבעים. החולצה - שחורה, המכנסיים - תכולים אפורים, המעיל - ירקרק, התיק עשוי עור והחום, הצעיף - סגלגל והנעליים - כתמתמות. נדיר למצוא עומס כזה של צבעים, שאף על פי כן נראה כה רגוע, שליו ומשתלב.