ספיישל האחד במאי

מטרת פוסט זה היא להעלות את המודעות לחג שלא נחגג. מדובר בחג שרובנו- כמעט כל אדם שכיר בארץ ישראל וברחבי תבל אמור לחגוג. בעוד שמרבית הפועלים (או השכירים) במרבית המדינות נוהגים לציין בדרך כזו או אחרת את חגם, בישראל נדמה כי רובם אינם מודעים למשמעות היום. נדמה כי ציון האחד במאי מסתכם בארצנו בפעולות מיוחדות בתנועות הנוער הכחולות, ובצעדה שאמורה להתרחש ברחובות תל אביב, על פי מה ששמעתי. כאשר הצועדים, כצפוי, יהיו ברובם פעילים חברתיים. זו טעות לראות באחד במאי חג המשתייך ל"שמאל" ה"קומוניסט" ה"סוציאליסט" ויפה הנפש, אלא חג שכל מלצר בן 25 הנשען על כספי הטיפים, טלפנית שחוקי המדינה לא חלים על מקום עבודתה, או מורה בן 47 שמרוויח מעט מאוד מעל משכורת המינימום ופחות מדי בכדי לקיים משפחה בת ארבע נפשות.

את התמונות הללו צילמתי לאורך השבוע האחרון במקומות כאלו ואחרים. אמנם יידעתי את המצולמים על ההקשר בו אפרסם את התמונה, אך מרביתם, קרוב לוודאי, לבשו חולצה אדומה ללא קשר ישיר או עקיף לאחד במאי. אחדים מהם אף לא ידעו מהו אותו ה"אחד במאי", שאני מבקשת לצלם אותם עבורו.

אני סבורה שאין דרך ישירה יותר לביטוי האמונות או הקטגוריה החברתית/אידיאולוגיה שאדם משתייך או מעוניין להשתייך אליה מלבד לבוש. כאשר אדם עובר ברחוב בבגדים שחורים ובשיער צבעוני באופן ישיר נקשר אותו לקבוצות חברתיות מסוימות ולאידיאולוגיה מסוימת. בהתאמה, אדם שהסתובב עם חולצה כתומה לפני כשנתיים העביר מסר מאוד ברור, ואנשים אחרים נמנעו מללבוש חולצות כתומות מפאת החשש להעביר את אותו המסר.

מוצא החולצות האדומות של חוגגי האחד במאי, שנדמה כי מתמעטים משנה לשנה, איננו דווקא מן הפטיש והמגל. את מקורן האמיתי של החולצות האדומות גיליתי רק לפני כשבועיים, הודות לפרויקט האחד במאי שהרים הבלוג "לחץ חברתי". וזהו פשר האדום-אדום הזה על פי הבלוג:
באחד במאי 1886, יצאו חצי מיליון אמריקאים לרחובות, לאות הזדהות עם כל פועלי ארצות הברית ובקריאה לקצר את יום העבודה מ-14 שעות ל-8 שעות. יומיים לאחר מכן, ב-3 במאי, ראש עיריית שיקגו פקד על שוטרים לירות אש חיה במפגינים במטרה להרוג. עשרות פועלים נורו למוות ומאות נפצעו. הדם על חולצותיהם נשמר כסמל בדמותה של החולצה האדומה, והאחד במאי המשיך לציין את חגם של פועלי כל העולם ללא הבדל דת, גזע או מין.

כל עוד במדינת ישראל אין ציון משמעותי לחגם של מרבית אזרחיה, הדרך הפשוטה ביותר לציינו היא באמצעות חולצה אדומה. אולי כאשר תתהלכו מחר ברחובות עירכם בחולצה אדומה אחד מן החולפים על פניכם ייזכר במאורע, שסביר להניח שבמקום אחר, בזמן אחר, גם הוא היה מבין החוגגים.

לא לדאוג. הפוסט הבא עלינו לטובה מחר יהיה כרגיל.