ספיישל האחד במאי

מטרת פוסט זה היא להעלות את המודעות לחג שלא נחגג. מדובר בחג שרובנו- כמעט כל אדם שכיר בארץ ישראל וברחבי תבל אמור לחגוג. בעוד שמרבית הפועלים (או השכירים) במרבית המדינות נוהגים לציין בדרך כזו או אחרת את חגם, בישראל נדמה כי רובם אינם מודעים למשמעות היום. נדמה כי ציון האחד במאי מסתכם בארצנו בפעולות מיוחדות בתנועות הנוער הכחולות, ובצעדה שאמורה להתרחש ברחובות תל אביב, על פי מה ששמעתי. כאשר הצועדים, כצפוי, יהיו ברובם פעילים חברתיים. זו טעות לראות באחד במאי חג המשתייך ל"שמאל" ה"קומוניסט" ה"סוציאליסט" ויפה הנפש, אלא חג שכל מלצר בן 25 הנשען על כספי הטיפים, טלפנית שחוקי המדינה לא חלים על מקום עבודתה, או מורה בן 47 שמרוויח מעט מאוד מעל משכורת המינימום ופחות מדי בכדי לקיים משפחה בת ארבע נפשות.

את התמונות הללו צילמתי לאורך השבוע האחרון במקומות כאלו ואחרים. אמנם יידעתי את המצולמים על ההקשר בו אפרסם את התמונה, אך מרביתם, קרוב לוודאי, לבשו חולצה אדומה ללא קשר ישיר או עקיף לאחד במאי. אחדים מהם אף לא ידעו מהו אותו ה"אחד במאי", שאני מבקשת לצלם אותם עבורו.

אני סבורה שאין דרך ישירה יותר לביטוי האמונות או הקטגוריה החברתית/אידיאולוגיה שאדם משתייך או מעוניין להשתייך אליה מלבד לבוש. כאשר אדם עובר ברחוב בבגדים שחורים ובשיער צבעוני באופן ישיר נקשר אותו לקבוצות חברתיות מסוימות ולאידיאולוגיה מסוימת. בהתאמה, אדם שהסתובב עם חולצה כתומה לפני כשנתיים העביר מסר מאוד ברור, ואנשים אחרים נמנעו מללבוש חולצות כתומות מפאת החשש להעביר את אותו המסר.

מוצא החולצות האדומות של חוגגי האחד במאי, שנדמה כי מתמעטים משנה לשנה, איננו דווקא מן הפטיש והמגל. את מקורן האמיתי של החולצות האדומות גיליתי רק לפני כשבועיים, הודות לפרויקט האחד במאי שהרים הבלוג "לחץ חברתי". וזהו פשר האדום-אדום הזה על פי הבלוג:
באחד במאי 1886, יצאו חצי מיליון אמריקאים לרחובות, לאות הזדהות עם כל פועלי ארצות הברית ובקריאה לקצר את יום העבודה מ-14 שעות ל-8 שעות. יומיים לאחר מכן, ב-3 במאי, ראש עיריית שיקגו פקד על שוטרים לירות אש חיה במפגינים במטרה להרוג. עשרות פועלים נורו למוות ומאות נפצעו. הדם על חולצותיהם נשמר כסמל בדמותה של החולצה האדומה, והאחד במאי המשיך לציין את חגם של פועלי כל העולם ללא הבדל דת, גזע או מין.

כל עוד במדינת ישראל אין ציון משמעותי לחגם של מרבית אזרחיה, הדרך הפשוטה ביותר לציינו היא באמצעות חולצה אדומה. אולי כאשר תתהלכו מחר ברחובות עירכם בחולצה אדומה אחד מן החולפים על פניכם ייזכר במאורע, שסביר להניח שבמקום אחר, בזמן אחר, גם הוא היה מבין החוגגים.

לא לדאוג. הפוסט הבא עלינו לטובה מחר יהיה כרגיל.

שינקין- קינג ג'ורג', שישי בצהריים

את דניאל, 18, פגשתי בחנות "המחתרת". קשה היה שלא להבחין בו. נראה כי תופעת האנדרוגינוס מתרחבת משנה לשנה. אך זהו אנדרוגינוס מזן מיוחד. את המשקפיים רכש בגולואז, החולצה מ"המחתרת", את הגופייה האפורה שמתחתיה מדלתא, הנעליים מאדידס והתיק מזארה. הג'ינס הינו ליוויס ישן שנגזר קצר-קצר. השרשראות הן מלאס וגאס; "היה מלון שזרקו בו את השרשראות האלו, אז הצלחתי לתפוש", הסביר. לדעתי פעולת התפישה אינה עיקר הבעיה עבור גברברי ארצנו, אלא האומץ הדרוש בכדי לענוד אותן.

רועי, 18, עמד לצד דניאל, אולם רק לאחר מספר דקות הבחנתי בו. על אף החולצה המעניינת, קשה לשים לב לדברים נוספים כאשר הם ברדיוס הקרוב לדניאל. החולצה היא של בוי לונדון. תראו! העכברים בולטים. חתיכת גימיק.



ניקול, 18, הגיעה לארצנו מאוסטרליה במסגרת קבוצת צעירים. בעיני ניקול הצליחה ליצור לבוש הולם לארץ חמה. מבקרי אופנה לא מעטים נוהגים להאשים את מזג האוויר בגופיות הבטן ובמכנסי הדפוק-אותי, כאשר האשם העיקרי בעיני הוא חוסר הטעם. לפנינו אוסטרלית, (שארצה אף יותר חמה)שאמנם לבושה במכנסיים קצרים ובגופיה, ועדיין אני לא מרגישה שהקרביים שלה בחוץ.

אנאל, 25, לובשת שמלה של זארה ותיק מקסטרו. הקפוצ'ון נרכש בבוסטון והכובע בקריביים. הצמיד הכסוף ממקסיקו, הצמיד המוזהב ממרוקו, והשרשרת הינה קמע מקבר רחל. אנאל השכילה להפוך את השמלה כלבוש קז'ואל לא מחייב. מדובר בדיוק באותה השמלה היפה שנרכשה כבר לפני שנה, אבל אין לאן ללבוש כי זה תמיד נראה "מתאמץ" יתר על המידה. אז זוהי השיטה: (קראו, שננו, הפנימו) 1. כפכפים- האמת שרצוי לא אצבע. 2. קפוצ'ון- אלא אם ממש חם. 3. כובע מצחייה מגניב. וזהו. השגת הלוק "הלא מתאמץ", שכולנו כה מתאמצים להשיגו, התקבל בהצלחה.

פרצופים, שישי בצהריים

בגלל השיער

בגלל התספורת (הביתית, דרך אגב)

בגלל המשקפיים

בגלל הצהוב

האלמונית, חמישי אחר הצהריים

את דין, 18, פגשתי במחיצת מי שנראתה כאחותו, והם ממש מיהרו. לאאוטפיט התלווה החיוך המבוייש, והידיים השלובות בחוסר נוחות. מעניין אם רק המצלמה שלי שיקפה אותו ככזה; נדמה לי שביישנים אינם מתלבשים כל כך מדויק (או שזו סתם סוג של דעה קדומה?). הג'קט של דויד ששון, החולצה מאורבן אאוטפיטרס.

הו הג'קט. עדיין שינקין

זוהי מייברית'. לא שאלתי לגילה, מאחר שחששתי להפוך להתגלמותו של הישראלי המכוער וחסר הטקט. אז אין גיל. הג'קט נרכש בניו יורק. זה מפתיע כמה שיקי יכול להיות בגד עם דוגמת נחש. כנראה שמשהו בחינניות הכללית שנשאה עמה שדרג אותו קמעה. את החולצה בעלת הרקמה השחורה היא עיצבה בעצמה.

אין מילים. שינקין, יום חמישי

זוהי טטיאנה. על אף שהינה ישראלית, היא לא כל כך הבינה עברית ולא אנגלית, כך שהיה קשה לי לברר היכן הבגדים נרכשו. אולם, איני סבורה שזהו סוד העניין. היופי בלבושה הוא שילוב נהדר של שני הדפסי פרחים, האחד צבעוני והשני שחור לבן, שמותנו באמצעות ג'קט אפרפר ומדוייק.

שינקין, חמישי אחר הצהריים

אם היה "לאישה" לגבר, (לא, בלייזר לא נחשב) אז זו התמונה שהייתה מופיעה לצד ההסבר "מה לעשות עם הגופייה הערסית שקניתי והתחרטתי???". אם השילוב ההזוי בין גופייה צעקנית לבין חולצת משבצות מכופתרת ראוי או לא אתם תחליטו, אך אין ספק שמדובר בניסיון מעניין. ויטלי, 24, קנה את הגופייה בזארה, ואת החולצה המכופתרת בגולף. הצמיד הרקום הינו מתנה של חבר מהצבא.

אורלי, 31, לבושה בחצאית מ"גפן", שברחוב שינקין, תיק מניו יורק, ג'קט (שאגב מגיע בילט-אין עם החגורה) מזארה, ועגילים ושרשרת מיפן. הבגדים עצמם יפים והשילוב טוב, אך בעיקר אהבתי את האטיטיוד שהתלווה לתנועותיה, וקישט את לבושה.


אפי, 27, קפצה לביקור קטן ארצה. בניו יורק היא מנהלת את אתר האופנה www.chocosho.com והגופייה נרכשה מאחד המותגים המתפרסמים באתר. התיק שלה הוא למעשה וריאצייה לתיקים בהן התקשט הדוגמניות בתצוגת האופנה של לואי ויטון באחד משבועות האופנה שהיו לאחרונה. ההבדל היחיד הוא בדוגמא. התיקים המשובצים של לואי ויטון אמורים להכניס מעט שיק לסלי השוק, הודות לתווית השם המתנוססת עליהם. אני מאמינה שתוך מספר חודשים הטרנד כבר יכה בבנות ישראל במלוא העוצמה.

קז'ואל מדויק

אלו הם קטיה, 18, וטל, 18. ברחוב שינקין הם תפסו את עיני. אמנם מדובר בלבוש היומיומי, שלעיתים נדמה שאנשים שולפים מהארון בעיניים עצומות, אך הם ביצעו זאת היטב. הבגדים עצמם נרכשו בזארה-מנגו, כנראה שהפעם נסלח להם על זה.

הסיבוב הקבוע, שישי בצהריים

לאחרונה יותר ויותר בנות מתהלכות ברחובות ארצנו כשאודם אדום מדגיש למרחקים את שפתיהן. אז מזל טוב שגם טרנד זה הגיע למחוזותינו המשמימים, בערך שנה אחרי שהאירופאיות כבר חרשו עליו. על רובן זה נראה כמו בדיחה לא מוצלחת (בין היתר, גם לי זה נותן לוק אמין במיוחד של נערת ליווי. ברנש בן 40 אף העז לשאול אותי "כמה?"). על יעל, 24, לעומת זאת, זה נראה מקסים. המעיל מזארה, החולצה של חגית טסה, החצאית והתיקנרכשו במחיר מציאה מטופ מן, לאחר שלא היה להם אף דורש, הגרביונים מטופ שופ והנעליים של לייט וויב.

לימור, 29, רכשה את השמלה מ"אדרת", החגורה מ-h&m, את המגפיים מפריז, והתיק שייך לאחותה.

התמונה הזו לא נלקחה מבלוג אופנת רחוב לונדונית או ברלינאית, אלא מרחוב שינקין (שוב). בבלוגים מרחבי העולם השימוש בגרביונים צבעוניים שכיח, ושנות ה-80 שהשתלטו עלינו לאחרונה, החזירו סווצ'רים כדוגמת אלו אל הרחוב. זה הזמן להפוך את פיג'מת החורף שלכם לבגד אופציונלי ליציאה החוצה. בתנאי שלא חם יתר על המידה. הסווצ'ר של אור נלקח מן הארון של אבא, החצאית מ"שתיים", הגרביונים ממדריד והנעליים מרוקט דוג.

אלרן הירושלמי השתחרר רק שלשום. על מנת לחגוג את החזרת המדים ירוקי הזית לאפסנאות התלבש במיטב מחלצותיו ויצא לקינג ג'ורג'. חולצת כפתורים וג'קט מחוייט הם בהחלט לוק שנדיר לפגוש באמצע חודש אפריל ברחובות עירנו. אולי באוויר הצלול של ירושלים זה מרגיש מעט פחות מחניק. המשקפיים מאבא, את הטבעת גנב מדוכן בשוק הפישפשים, הג'קט מזארה, החולצה מ"המחתרת", הנעליים מג'יפה, הג'ינס מלונדון, התיק- מתנה מהדודה.

מיכאל לבוש בחולצה של אברקומבי אנד פיצ', חולצת פולו כחולה מסליו ומשקפי ארמאני של אבא (מסתבר שאבותינו בחרו את משקפי הפוזה שלהם בקפידה).

חולצה בצבע כתום מרקר, מתחתיה גופיית סבא צבועה בוורוד ממורקר, ואת הפיניש עושה שרשרת צהובה הוא בהחלט שילוב קייצי-ישראלי. מורן, 23, פשוט הצליחה למתן את בליל הצבעים הנ"ל באמצעות חגורה לבנה. את החולצה והשרשרת הסבירה מורן שעיצבה ויצרה בעצמה. המשקפיים מורסצ'ה, והקליפס המוזהב המבצבץ מתוך שיערה משוק הכרמל.







*אשמח לעזרה: איך עושים בולט? נמאס לי מהפסיקים הארורים.
ועוד משהו: יש תלונות על גבולות גזרת התצלומים שלי. אני באמת מנסה להרחיבם, אך ללא הצלחה. אשמח לקבל הצעות לאזורים נוספים בהם אצליח למצוא אנשים מסקרנים.

שינקין, פסים ומשבצות

בתמונה הגדולה קשה להבחין בכך, אך הדבר מאוד בלט כשראיתי את יוסי, 21, ברחוב. בודדים הגברים שיאזרו אומץ וילבשו מכנסיים משובצים וחולצת פסים. בודדים אף יותר אלו שישכילו ויעשו זאת היטב. החוכמה בשילוב שני הדפסים שונים היא לעשות זאת כך שכל אחד משני ההדפסים יהיה בגודל שונה, אך בעל מרכיב אחד של צבע שישתלב בין השניים. יוסי (נדמה לי שבלי כוונה) עמד בשני הכללים בכבוד. את החולצה קנה ב"מחתרת", המכנסיים מ"אדרת", המשקפיים משוק הכרמל, הנעליים מאחת החנויות בדיזינגוף. על התיק המגניב חקוקות המילים "הנהגה מקומית לצופי רמת גן". מקורו אינו ידוע.

נחלת בניימין פינת הכרמל

מימין לשמאל: הדס, 18, שרונה, 17, מוריאל, 20.
זו הפעם השנייה למוריאל על דפי הבלוג. בפעם הקודמת פגשתי אותה בתחילת רחוב שינקין. אז וכעת הופתעתי מלבוש אורבני ומעניין. מסתבר שטעם טוב עובר במשפחה, ואחותה, הדס, וחברתן, שרונה, התלבשו אף הן מקסים. היה לי קל.. תפסתי שלוש ציפורות במכה אחת.

כמה אומץ דרוש כדי ללכת עם כאפיה ברחובות מדינתנו? וברחובות תל אביב? הדס רכשה את "הצעיף הפלסטיני", כפי שמכנים זאת הגויים בניכר, בשוק הפישפשים. הצמיד מקאלה, הגופייה מהשוק, החזייה המנומרת (תגדילו את התמונה, היא מבצבצת מעט) מגריפ, העליונית והג'ינס מפוראבר 21, הנעליים מזארה והתיק מטופ שופ. המשקפיים נרכשו בעץ המשקפיים, או-- המחילה הצרה שברחוב אלנבי. מה שבאמת מעניין בעיני, היא התספורת הג'ינג'ית הקצרה יחסית.

שרונה רכשה את הגופייה בשתיים, את החגורה והנעליים בניו יורק ואת החצאית באמריקן אפירל. התיק שייך לחברה, את המשקפיים מצאה בבית שלה או של ידיד שלה (היא לא באמת זוכרת, התנצלה), ואת השרשרת הכינה בעצמה.

מוריאל לובשת חולצה של דליתי, טוניקה, מכנסיים, תיק ומשקפיים ממנגו ונעלי אולסטאר. היא התנצלה ממש ממש יפה על שהייתה לבושה רק במותגים. אמנם קשה לסלוח על פשע מזוויע שכזה, אך מאחר שזו הפעם הראשונה שמכנסי סקיני לבנים החמיאו למישהו, אני מוכנה לקבל את ההתנצלות.

דיזינגוף סנטר, שלישי בערב

ליאור, 20, לובשת חולצת סטאן שחורה שאמה קנתה פעם ממרקס אנד ספנסר בלונדון. חולצת כפתורים אדומה (למרות שהיא לא לובשת אדום כמעט אף פעם)של סבתא, ג'ינס של מיס
סיקסטי מהמשביר בסנטר, וכפכפי גומי כחולים שקנתה בקינג גורג ב-15 שקלים בערך. האמת שאני רואה לא מעט אנשים מסתובבים עם הכפכפים הללו. ניסיתי לחפש מהיכן הם, ומאמצי עלו בתוהו. נו, ממילא אני במינוס.

תיק משנות ה-90

שוב שמלת יד שנייה ומשקפי שמש גדולים. זה יפה...
"זה משנות התשעים", הודיעה אורטל, 20, כששאלתי למקור התיק שעל גבה (לצידה בתמונה). הוא נשמר בארונה מכיתה ו', וכנראה שהניחה שזה הזמן לרטרו לאותן השנים. השמלה מחנות יד שנייה בקינג ג'ורג', הנעליים נרכשו באלנבי לפני שנתיים, משקפיים משוק הכרמל.