נחלת בניימין פינת הכרמל

מימין לשמאל: הדס, 18, שרונה, 17, מוריאל, 20.
זו הפעם השנייה למוריאל על דפי הבלוג. בפעם הקודמת פגשתי אותה בתחילת רחוב שינקין. אז וכעת הופתעתי מלבוש אורבני ומעניין. מסתבר שטעם טוב עובר במשפחה, ואחותה, הדס, וחברתן, שרונה, התלבשו אף הן מקסים. היה לי קל.. תפסתי שלוש ציפורות במכה אחת.

כמה אומץ דרוש כדי ללכת עם כאפיה ברחובות מדינתנו? וברחובות תל אביב? הדס רכשה את "הצעיף הפלסטיני", כפי שמכנים זאת הגויים בניכר, בשוק הפישפשים. הצמיד מקאלה, הגופייה מהשוק, החזייה המנומרת (תגדילו את התמונה, היא מבצבצת מעט) מגריפ, העליונית והג'ינס מפוראבר 21, הנעליים מזארה והתיק מטופ שופ. המשקפיים נרכשו בעץ המשקפיים, או-- המחילה הצרה שברחוב אלנבי. מה שבאמת מעניין בעיני, היא התספורת הג'ינג'ית הקצרה יחסית.

שרונה רכשה את הגופייה בשתיים, את החגורה והנעליים בניו יורק ואת החצאית באמריקן אפירל. התיק שייך לחברה, את המשקפיים מצאה בבית שלה או של ידיד שלה (היא לא באמת זוכרת, התנצלה), ואת השרשרת הכינה בעצמה.

מוריאל לובשת חולצה של דליתי, טוניקה, מכנסיים, תיק ומשקפיים ממנגו ונעלי אולסטאר. היא התנצלה ממש ממש יפה על שהייתה לבושה רק במותגים. אמנם קשה לסלוח על פשע מזוויע שכזה, אך מאחר שזו הפעם הראשונה שמכנסי סקיני לבנים החמיאו למישהו, אני מוכנה לקבל את ההתנצלות.