Green Sweet Pea - Haifa, Carmel Center

תמונה ראשונה בארץ מזה זמן רב (התגעגעתי), וצילום ראשון בצעצוע החדש שלי: canon 5d mark2.

תאריך שובי לארץ תוכנן בהתאם לפסטיבל הסרטים החיפאי, שהפך עבורי זה מכבר למסורת. וכביתר הפעמים שהגעתי לעיר הצפונית בשנה האחרונה, גם הפעם נפגשנו אפונה היקרה ואני לכוס של קפה קר וקפה ברד. כמובן שלא יכולתי לעמוד בפני ההדפס הירקרק שעל שמלתה של דר, וגם לא בפני שרווליה התפוחים והפרנזים שכיסו את נעליה, וגררתי אותה לרחוב הסמוך על מנת לחנוך את מצלמתי החדשה. רק כששבתי הבייתה התחוור לי שאין לי צל של מושג היכן צילמתי אותה.

הראשונה והיחידה, חיפה - פסטיבל הסרטים, שישי בערב

לליה, 18

הטרחתי את עצמי צפונה כדי לגלות שהאדם היחיד שצילמתי הוא בכלל תל אביבי.

כחול ואדום, חיפה, מועדון הלונה (טי-מרקט), שישי שעבר בצהריים

בפסטיבל הסרטים בחיפה, חמישי בצהריים

שחר, 16

אהבתי את המכנסיים הירוקים (שוב- היה קשה למצוא למכנסיים הצבעוניים ביטוי בארצנו), ואת החולצה הנהדרת. במסגרת שובן של שנות השמונים בהחלט מומלץ להושיט יד לעבר המדפים העליונים של ארונינו ולשלוף משם את החולצות שחשבנו שלעולם עוד לא נלבש. ויותר מכול- אהבתי את הסרט לשיער.

בתום שבוע רווי סרטים בפסטיבל החיפאי, עצוב להודות כי שחר הצילה את כבוד העיר ביומו האחרון של הפסטיבל, והייתה היחידה שמצאתי לנכון לתעד במצלמתי.

חיבוק חינם, בפסטיבל הסרטים בחיפה, שבת בלילה

ובכן, התרגשתי לצפות בשלט הזה, בו חזיתי לראשונה בביקורי בלונדון. מעט פחות התרגשתי מן הילדות המתבגרות שעטו על האדם החייכן, ותהו האם הינו זוכר אותן מן החיבוק של אתמול.

אז מה, כל הפסטיבל במקום ללכת לסרטים אתה מחבק אנשים?
"התחלתי לעמוד כאן רק אתמול (שזה אומר- שלשום. י.ס.), אבל נראה לי שאמשיך לעמוד עד סיום הפסטיבל".
ואם תצטרך לחבק לא רק נערות מתבגרות אלא מישהו ממש מכוער או מסריח?

"זה לא מיני", (הוא מחייך). "זה גם לא למען מטרה מסוימת".
אז למה אתה עושה את זה?
"קראתי אתמול במגזין על מישהו אוסטרלי שהתחיל לחלק חיבוקים בחינם, ויש רשת כזו בכול העולם. נראה לי שאפילו בכיכר רבין יש אחד. וחשבתי שגם אני רוצה לעשות את זה, כאן".

בבלבול רגעי, שכחתי לבדוק האם מדובק בחבקן ראוי ובחיבוק הגון, אך אם יזדמן לכם לקפוץ לפסטיבל- הנ"ל נתפס בעומדו ליד היציאה לכיוון מרכז הכרמל.