Tuesday, September 20, 2011

This is the story of two dresses

תחילתו של הסיפור באירוע טראגי, שהיה עלול להיות בכייה לדורות, אלמלא סופה הטוב (על סף ההוליוודי) של התקרית המזעזעת שאירעה בתוככי תיקי לפני כחודשיים.

זה התחיל ביום כבכל הימים, בו ארזתי תיק צנוע לנסיעה בת יומיים לעיר הגדולה, תל אביב. בתוך התיק הונחו שתי שמלות אהובות - האחת שמלה א-סימטרית בעלת הדפס צמחים של רוני בר והשנייה היא אהובת ליבי שנלבשה פעמיים בלבד - שמלה אפורה מ-cos.

אין לתאר את בכי התמרורים שפרץ ממני עת פתחתי את התיק וגיליתי שלא עזרה השקית, ומי הפנים (המופלאים, יש לציין) הכתימו בכתום עז את שתי השמלות הנפלאות. מיד שמתי פעמיי אל חנות הניקוי היבש הקרובה לביתי, בתקווה ששם יימצא הפתרון. אולם את התשובה כבר ידעתי: מי הפנים מכילים חומצה, ולכן הבד עצמו ניזוק. אין אפשרות להסיר את הכתם אלא בצביעה. החלטתי לא לאמור נואש, וניגשתי לעוד ועוד חנויות לניקוי יבש, בתקווה שמי מהן יעניק לי את התשובה המיוחלת ("אה, רק קצת מים"). אולם בזה אחר זה הם השיבו פניי ריקם.

הבנתי שאין מנוס, והתחלתי להיוועץ עם מעצבים ועם סטודנטים לאופנה שידריכו אותי אל הדרך הטובה ביותר לצבוע את אהובות ליבי. לבסוף, דורון (המצולמת בפוסט הקודם) התגייסה לשמש לי לעזר ולמשענת ברגעי החרדה האיומים (והיו לא מעט כאלו). החלטתי לצבוע את השמלה של רוני בר ראשונה. לאחר סקר שוק מקיף, החלטתי להשתמש בצבע "אדום-אוריינט" של חברת marabu (ניתן להשיג בחנות ארטא). התהליך עצמו פשוט, בסופו של דבר: בישול השמלה במים הצבועים במשך כחצי שעה.

בתום ניסוי מוצלח, הגיעה שעתה של שמלת cos. על מנת לקבל את המידע המקיף ביותר, פניתי אל החברה עצמה במייל עם הסיפור קורע הלב. תוך ימים ספורים המתינה לי התשובה, בה הומלץ לי (על ידי "קונים") להשתמש בצבע של חברת Dylon. לאחר חיפוש מייגע, מצאתי אותו בחנות טמבור. כשעה וחצי עמדתי מול הדלפק, מתלבטת בין "כחול נייבי" ל"ירוק יער". לאחר שהזבן התחיל להתעניין האם צפיתי ב"קיל ביל" (התשובה היא לא), הבנתי שעלי לגמור אומר ופסקתי לטובת הכחול נייבי. החלטתי לרכוש גם מסיר צבע, על מנת להימנע מכל סיכון.

דורון ואני התכנסנו בשנית. היא מלאת תקווה ואני מלאת חרדה, לקראת המאורע הדרמטי. על אף שפעלנו, בדייקנות ראויה לציון, לפי כל ההוראות, מסיר הצבע פעל על כפתורי השמלה בלבד. לאחר חששות מרובים, ובידיעה שבין כה וכה איני יכולה ללבוש אותה כשהיא מעוטרת בכתם כתום עז בגבה, טבלנו את השמלה בסיר הצבע.



בסיומו של התהליך המייגע, הכתמים נעלמו כליל, והשמלות נצבעו למשעי. ומה זה אם לא סוף הוליוודי.

9 comments:

RIYKA said...

the new colors are splendid!!

חנה said...

מגניב! סחטיין על התושיה!

Cecylia said...

lovely photos! Your coloured dresses are gorgeous together

Come follow my blog hun!xx

doroniron said...

או מיי גודנס!
הורס.
גאווה.

Michal (Skeletons Out of Closet) said...

שועשעתי קשות מהמילים והתמונות. מעולם לא ניסיתי לצבוע בגדים אבל זה נראה כל כך פשוט כשמישהו אחר עושה את זה!

Anonymous said...

אההה, אני כל כך מבינה אותך.
יש לי כבר היסטוריה בצביעת בגדים- אני אגב עושה זאת במכונת הכביסה עם מלח וכו'..

אצלי זה לא בגלל כתמים אלא בגלל שקשה לי להיפרד ממשהו שאני כבר לא לובשת ואני רוצה לחדש...

כל הכבוד!! אכן סוף הוליוודי :)

Anonymous said...

מזל טוב!!! כל הכבוד!!!
זו הזדמנות לומר שאפר להציל תחרה שנצבעה בכביסה על ידי מקלון צמר גפן טבול באקונומיקה, זה לא מסיר את הצבע המקורי!

Anonymous said...

חוץ מזה שמקסים לראות איך מסיר של מרק בורשט נולדת שמלה יפהפיה, וחוץ מזה שהשמלות והסיפור יפים מאד מאד. האם צוכלי לגלות , בשמם האמיתי, מה הם מי הפנים המופלאים? הרי גם הם גיבור בסיפור גם אם the villain/
חג שמח ותודה!

the streets walker said...

תודה רבה!
לגבי מי הפנים: אני קונה אותם ישירות מהקוסמטיקאית שלי. לפרטים, פני אלי במייל: yaelsloma@gmail.com