אני זוכרת בבהירות את הפעם הראשונה שנתקלתי בבשמת. זה היה לפני למעלה משלוש שנים, ביום שימשי של תחילת קיץ, כשעדיין ניתן להתענג על החמימות הנעימה. במעלה רחוב שינקין, שוטטו עיני באקראיות אחר מתלבשים ראויים, וננעלו על בשמת.
רציתי להיכנס אל פתח ביתה. ידעתי בוודאות שלאדם עם שיער בקבוקים ג'ינג'י ופנים עתירות נמשים חייבת להיות דירה מסקרנת. ואני גאה להודיע כי צדקתי. אני אוהבת להיות צודקת.
פרט להיותה ג'ינג'ית בשמת גם מנהלת גלריה "אפרת", ובקרוב מאוד תפתח תערוכה שאצרה של הצלמת גליה רוגנר-כהן. הפתיחה תיערך ביום שישי, 3 בספטמבר, בשעה 11:00, גורדון 21. 
כשרק עברתי לעיר הקודש, דמיינתי כיצד אכיר כל אחת מסמטאות העיר העתיקה. הייתי בטוחה ומשוכנעת בכך שאעביר את כל זמני הפנוי בשיטוט בין הדוכנים השונים, ובמהרה אדע היכן לרכוש את זוגות הנעליים ההזויים ביותר ואת השרשראות הכי מסיביות.במהרה התבדיתי. למעשה, לאורך כל החודשים שהתגוררתי בירושלים-של-זהב פקדתי רק פעם אחת את סמטאות הרובע המוסלמי, ואילו בחודש האחרון מצאתי את הזמן לפקוד את האזור פעמיים. בפעם האחרונה, ביום שישי האחרון, אף הרגשתי תיירת מן המניין שתרה אחר אוריינטליזם אותנטי בדמות חומוס בלינא וכנאפה בג'עפר. בדרכי, נתקלתי בתיירת אמיתית מן המניין.
