Androgynous - Jerusalem, Aristobolus Street

Jerusalem, Ben Yehuda Street

זה כחודש הנני מסתובבת ברחובות עיר הקודש, בין בנייני האבן הירושלמים, אולם זוהי התמונה הראשונה שמצליחה לתעד, לפי דעתי, את הלך הרוח האופנתי העירוני. יש שיקראו לזה "אופנת דתיות", אך לאורך השבועות האחרונים דווקא מצאתי בבירה ההררית רבים מן הדברים שהיו חסרים לי בתל אביב: כובעים, נעלי עקב, חצאיות צינוריות ומזג אוויר פחות לח.

Elegant School Boy - Jerusalem, Yesterday

Sisters - Tel Aviv, Dizengoff Circle

Tamar - Tel Aviv, Ha'Sharon Street

באותו אחר הצהריים, נזכרתי בתמר קרוון עת התבוננתי בתיק דמוי עור שחור, ודימיינתי בחדווה כיצד הוא הולך להצטרף למלתחתי. שעות ספורות לאחר מכן נתקלתי בה במקרה. לא יכולתי לעמוד בפני השמלה המנצנצת והצמודה ושאלתי אותה האם תסכים להצטלם. לשמחתי, היא מיד הסכימה אך טרחה להתנצל תוך כדי: "היום אני לבושה ממש טראש", אמרה. ואני השבתי שטראש יכול להיות דבר חיובי, על אחת כמה וכמה במקרה הזה, כשהוא מבוצע כהלכה.

So Perfect - Jerusalem, Yesterday

מזמן לא התרגשתי ככה...

So Chic - Jerusalem, Mount Scopus

Loose Layers - Jerusalem, noon

Between Autumn and Spring - Jerusalem

Unexpected Capture - Jordan River, Friday

גשם הזלעפות החל להכות נמרצות בשעת צהריים של יום שישי בעל מזג אוויר הפכפך במיוחד. בעודי מכוונת את עדשתי לכיוונם של עשרות הצליינים שגדשו את אתר התיירות, בעוד הללו מנסים לתור במהירות האפשרית אחר מחסה סביר, לכדו עיני גבר שנראה שליו לנוכח ההמולה המתחוללת סביבו. לבוש במגפי בוקרים ובחולצת ג'ינס מכופתרת הוא שאל אותי אם יבקשו ממנו חתימות בשבוע הבא. השבתי שאין לדעת.

אם יזדמן לאחד מכם לקפוץ ל"ירדנית" בימים הקרובים, אולי תעשו את איש הצוות הנ"ל למאושר במיוחד.

Hipster Chic - Jerusalem, Yesterday

Rakefet - Jerusalem, Yesterday

לרוב, הנני משתדלת לגרום למצולמים שלי להרגיש בנוח ככל הניתן. הסיטואציה הינה מאיימת קמעה עבור רבים מעוברי האורח, על אחת כמה וכמה כאלו שאינם מכירים את התחום, ועל כן אימצתי לי שיטות שונות שכל מטרתן היא להפחית מעט מן המתיחות האופיינית עם כיוונה של המצלמה.

אולם דווקא במקרה הנוכחי, היה משהו מעניין בחוסר הנינוחות של רקפת, שלא פסקה מלהביט מצד לצד בשתי עיניה, בתקווה למצוא איזושהי ישועה שם-באופק. וכך, מצאתי את עצמי נמנעת מאותן השיטות הבדוקות, שכבר הפכו לטבע שני בעת התבוננותי דרך העדשה.

Assia - Jerusalem, Last Week

Omer - Jerusalem, Last Week

לא יכולתי שלא להבחין בשילוב יוצא הדופן בין קשיחות לרכות, בין צבעים חמים לקרים.

מחוויות צייד הפרצופים בארץ הקודש

אם פתחתי את השבוע עם סקוט שומן, אין סיומת מושלמת עבורו ממקבילו, איוון רודיק, שפקד את ארץ הקודש בחודש שעבר. בסיום ביקורו ערכתי עמו ראיון שהתפרסם אתמול במוסף סגנון.

כאשר סיפר לי רודיק כי בכוונתו להגיע לתל אביב, לא יכולתי שלא לתהות כיצד תצטייר בבלוגו עיר החוף החמה. למרבה הצער, ההתלהבות סביב תל אביב שאפפה את צייד הפרצופים כאשר נפגשנו בשבוע האופנה, התחלפה בפגישתנו, ביום האחרון לשהייתו בישראל, לאכזבה מרה. עם הדברים הקשים שאמר בפניי על האופנה התל-אביבית ועל התל-אביבים עצמם, ושהתפרסמו אתמול, קשה לי שלא להסכים.

אני מניחה שרוב קוראי הכתבה יקטלגו את רודיק במהירות כ"אנטישמי" וכ"עוכר ישראלי", במקום להפנות שאלות כלפי עצמם בנוגע לאופן בו הם תופשים את עולם האופנה ואת לבושם שלהם. לעניות דעתי, רודיק אבחן היטב את חוסר הנכונות הישראלית לקחת סיכונים אופנתיים מחד, ולהפנות גב לקלאסיקות אופנתיות מאידך. השילוב של שניהם יוצר לבוש משמים במקרה הטוב וחסר טעם במקרה הרע.

שלא תטעו, בשנים האחרונות למדתי להעריך את האופנה הישראלית, ללמוד על יתרונותיה, ולהיות עדה להתפתחותה המהירה. עם זאת, אני עדיין סבורה שיש לנו דבר או שניים ללמוד מן האקספירמנטליות הלונדונית, מהשיק הפריזאי, ומהטרנדיות השטוקהולמית. מה דעתכם?

Striped Jacket - Berlin, Neue Schonhauser St

... The Sartorialist Book Has Arrived

בסוף השבוע נחת בפתח ביתי (במהירות ראויה לציון), ספרו החדש של סקוט שומן, הלוא הוא הסרטוריאליסט. הקלות המפתיעה בה מצאתי את הקופסא של אמזון מונחת על מיטתי, הינה אנטי קליימקס מוחלט לחיפושים המפרכים שערכתי בשלושת החודשים האחרונים בניסיון נואש לאתר אותו.

הכל התחיל בווינה, אז סיפרו לי כי הספר הגיע זה עתה לקולט (שבפריז). מיד עם נחיתתי על אדמת צרפת, כיתתי רגליי במהירות אל החנות המובטחת, שם התברר לי כי הספר כבר אזל. אולם היה זה רק הסיפתח: במרוצת אותו החודש, התברר לי כי הספר אזל לא רק מקולט אלא גם מכל חנות אחרת בפריז ובברלין. לא נתתי לתחושת ההחמצה לייאש אותי, והחלטתי להביא את ההר אל מוחמד (או: להזמין את הספר אלי).

כשידי הרועדות אחזו בו בהתרגשות, התחלתי לתור אחר ארבע התמונות האהובות עלי, המוצגות כאן לפניכם. שלוש מתוכן אותרו בהצלחה. ועל אף התמונה החסרה (למטה משמאל), ספרו של שומן מצליח לקבץ את הזכורים שבצילומיו ל-507 עמודים עטופים בכריכה רכה. מזמן לא מצאתי תוספת כה נאה למדף הספרים המתפקע שלי.