Sunday, April 26, 2009

At Viktor&Rolf, Paris Fashion Week

לתגובות הנסערות על הפוסט של ג'וליה פרקס החלטתי לענות בפוסט נפרד, ואני שמחה על כך שהזדמן לי לעשות זאת דווקא מתחת לתמונה של לואיז אבל, פשניסטה אמיתית, אחריה אני עוקבת זה זמן רב. אך נתחיל מההתחלה:

עוד קודם לטיסתי לעיר האורות, לשבוע האופנה, ניסיתי לעשות חשבון נפש עם עצמי ועם הדברים בהם אני מאמינה. ידעתי שהאנשים יהיו רזים יותר. ידעתי שהם ילבשו פרווה. וידעתי שבמחיר של הנעליים שלהם אני יכולה לשכור דירת שלושה חדרים ברוטשילד למשך כמה חודשים טובים.

עם זאת, החלטתי ללכת על זה. למה? כי על אף המגרעות הבולטות והצובטות כל כך, אופנת הרחוב של אלו שקובעים לנו מה נלבש עוד שנה היא מעניינת ומרתקת ויש לתעד גם אותה.

ניסיתי לשמור באיזשהו מקום על גבולות הטעם הטוב. ניסיתי לסנן פרווה או דוגמניות שרגליהן בשילוב נעלי העקב שנעלו נדמו כעפרונות מחודדים במיוחד. אני חושבת, אגב, שדי הצלחתי לשמור על איזון יחסי. יש פרווה, יש רזון - אך לא בכמויות שניתן היה למצוא במציאות. וככלות הכול, המטרה כאן היא בכל זאת סוג של תיעוד.

את התגובות המזועזעות מג'וליה פרקס, בדיעבד, צפיתי. תמונותיה ומראה השלדי גוררים אחריהם תגובות בכל מקום שתמונתה מתפרסמת, ושמועות לגבי הרגליה התזונתיים מתרוצצות בכל רחבי האינטרנט – רק חפשו בגוגל. איני יודעת האם גופה הכחוש של הכתבת והבלוגרית בת ה-19 הינם תוצר של הרעבה עצמית, או שמא של הטבעונות האדוקה עליה היא מקפידה. וזה גם לא משנה כשהרזון הינו כל כך קיצוני.

אולם, את פרקס בחרתי לצלם דווקא מאחר שהרגשתי שבמראה שלה קיימת התרסה מסוימת כלפי סגנון הלבוש המקובל בקרב מרבית אנשי תעשיית האופנה. היא לכדה את עיניי בשל לבושה הייחודי בנוף עיר האורות באותו השבוע: שלל הצבעים, שילובי הטקסטורות המפתיעים, והמשחק בפרופורציות.

ובאותה נשימה גם בחרתי לצלם את לואיז אבל ואת עמיתתה אלי סובלור. גם אבל, כפרקס, בת 19 בלבד. שתיהן מתעשיית האופנה ושתיהן מתאפיינות בסגנון לבוש הבולט למרחוק. אולם התווית שעל בגדיה של לואיז, לעומת זאת, מראה מספר שמעט גבוה יותר מ-36 הבלתי אפשרי. תווית בריאה יותר.

10 comments:

Anonymous said...

well, it's really stupid to go on and on about this matter, so just for the record i do admit that the girl has a n awesome sense of style, but you do not get so terribly skinny just by being vegan, ans yes i speak from experience.

about the other two- I love Louise's style, i think she's gorgeous. and the other girl, i remember seeing her somewhere else, her Luella look is tre chic.

btw, this blog is somewhat confusing- it's not really clear if it's directed to Hebrew speakers or to the general public (and lots of the people who commented on that specific post were not Hebrew speakers).

Anna said...

אני חושבת שהפוסט שכתבת הוא צדקני ומתנער מאחריות , ולא ענייני
אכן חלק מהצלמים שהכרתי בחיי נטו לפתח איזושהי קהות בשם האותנטיות וה''תיעוד'' , ואת הקהות הזו כולנו בולעים בעינים ונחשפים אליה יום אחרי יום כמן שטיפת מוח שמרגילה אותנו לחולי , עד שנראה נורמלי
הבחירה לצלם את ג'וליה פרקס היא חריגה מאוד גדולה מגבולות הטעם הטוב , ומה שבעיקר מטריד אותי הוא הוא העובדה שאת עצמך לא שמה לזה לב .
ג'וליה היא סמל לצורך העניין , וכמובן שאף תפריט טבעוני לא מוביל לרזון חולני

אם אנחנו מביטים בתמונה כזו
http://media.photobucket.com/image/julia%20frakes/wizardelement5/FC%20Models/JuliaFrakes1FMF.jpg
ובוחרים לדסקס באדישות קולית על האופנה שעוטה על עצמה בחורה גוססת שכזו , כן. גוססת , אנו פשוט משתפ''ים של אחת מהמחלות השקטות , הערמומיות והקטלניות , הן נפשית והן גופנית , שמתפשטות כמו מגפה ממארת בחברה שלנו , מתחת לאף .

האחריות על שימת הגבול היא כמובן שלך , כפי ראות עינייך , במגרש הביתי שלך , אבל ,אני שמחה שדוקא הפוסט ההוא העיר תגובות שקוראות לבריאות לשוב למחוזותינו .
והאמת היא שאם אלה הקווים האדומים והחיוורים שבחרת לך בשם ה''תיעוד'' , ואת נמנעת מאמירה מצילת חיים בנושא האכזרי הזה אחרי הרבה זמן שאהבתי לבקר כאן , אני חושבת שאפסיק , הנושא הזה יותר מדי קרוב וכואב ואישי לחלקנו , לצערי הרב ומניסיוני הטראגי

מי ישים לזה סוף אם לא אנחנו
גם את יעל

Katya Moorman said...

Okay, I can't read this at all but I *love* these looks -especially the runs in the nylons of the girl on the left.
http://styledefined.blogspot.com

the streets walker said...

אנה: את הבלוג פתחתי במטרה להציג מודל אופנתי מעט אחר מזה המקובל. אם בבחירת הבגדים, ואם מבחינת מודל היופי. את הדברים האלו אמרתי הרבה יותר מפעם אחת, ואני מאמינה שאני מצליחה לקיים אותם.
עד כה, פרסמתי תמונותיהם של כ-1,500 אנשים. על שלושה מתוכם עלו ביקורות על רזון. אחת מהן היא ג'וליה פרקס. האם לא תסכימי איתי שהסטטיסטיקה הזו עונה על העיקרון שלי להציג אנשים שונים, עם יופי שונה (גם אם קיים מקרה קיצוני אחד)?
גם בהתייחסות לג'וליה לא נמנעתי "מאמירה מצילת חיים". איני סבורה כי התחמקתי מהתייחסות לגופה הכחוש ולהשלכותיו.
ושוב, אזכיר את הדברים שציינתי בפוסט: ידעתי שבפריז האנשים יהיו מעט שונים מאלו שאני מציגה כאן בדרך כלל. האירוע חגג את עולם האופנה על מגרעותיו, ואני ניסיתי למצוא את הזווית הייחודית שלי. כמו שציינתי, היה ברור לי עוד בטרם לנסיעה כי אופי התמונות ישתנה קמעה. אך עדיין, כפי שאמרתי, שמרתי על איזון וסינון.
נכון, ג'וליה היא רזה. אפילו מאוד. אבל הלינק לתמונה ששלחת הינו דמגוגיה. גם עם זו אותה המצולמת, רזונה אינו מובלט וזועק בתמונות שצילמתי כפי שהוא בא לידי ביטוי בזו שאת מצאת. לו הייתה נראית כך דרך עדשתי לא הייתי מעלה את התמונות.

Shany Kedar said...

אני מסכימה עם אנה ב-100%
ראשית להכניס תמונות כאלה תחת המטריה של "יופי שונה" לא מקובל עלי. יופי שונה זה יופי שחורג מאידיאל היופי המקובל. תעשית האופנה מזה שנים מקדמת רזון קיצוני ודימוי של נשים שדופות (ולא, דוגמנית במידה 38 לא נחשבת מבחינתי מלאה). להחליט שמראה אנורקסי (וזה ניכר גם בתמונות שלך, גם אם לא כל כך בקיצוניות כמו בתמונה שהביאה אנה) הוא מראה "שונה" הוא אקט מקומם. מראה אלטרנטיבי הוא מראה שחותר נגד המישטור של הגוף (מראה טבעי, לא מאופר, או חס וחלילה מלא/שמן), לא מראה שמאמץ את הקודים האופנתיים עד כדי מחלה איומה
ומסוכנת.

מעצבנת אותי ההתתמות של אנשים מתעשיית האופנה (ואני מכלילה אותך בתוכם, אם כי אני לא יודעת כמה כסף ואם בכלל את מקבלת על הבלוג או המשימות העיתונאיות שלך) כאילו אין קשר בין אנורקסיה לתעשיה הזו. יש איזו נורמליזציה של הדבר הזה על ידי המעצבים ויצרני הבגדים עצמם (ולא, קמפיינים עם דוגמניות במידה 38 וחצי תוך כותרות של "הטרנד המלא" לא מראה על שינוי).

אל תדברי איתי על "מראה שונה" בשבוע האופנה בפריז. את רוצה מראה שונה? לכי להופעות פאנק. לכי לסדנאות פמיניסטיות. צאי לרחובות שרחוקים ממרכז תל אביב האנורקסי (אני גרה שם ואני מידה 44. אני חושבת שאני הכי מלאה בשכונה שלי). זה יהיה בלוג שאני אהיה מעונינת להכנס אליו.

נון-אנה said...

התמונה של ג'וליה שאנה העלתה היא דמגוגיה?! ממש לא - זו האמת שצריכה להיאמר, ואין טעם להסתיר את זה תחת בגדים יפים, זה רק מחמיר את המצב ומעלה את קרנה של המחלה הזו.
אגב, בניגוד למה שאת חוזרת ואומרת פה, גם בצילומים שלך בת"א, עד כמה שהם יפים, אין כמעט בחורה שעוברת את מידה 38, שלא לדבר על 40. עם כל הכבוד למושגי יופי "אחרים", זה בדיוק מודל היופי ההגמוני של בחורות השולט באמצעי התקשורת.
בקיצור, התמונות שלך יפות ומעניינות, אבל אל תנסי להצטדק, זה לא עובד

Anna said...

קשה לי עם זה שבחרת לתאר את התמונה שהעליתי ,של ג'וליה בגופיה , כדמגוגיה ... זו לא דמגוגיה ולא פוטושופ ואני לא דמגוגית - התמונה הזו היא פשוט תמונה פשוטה של ג'וליה פרקס בגופיה חושפת עצמות , אחת מני מאות שלה שמסתובבות בגאווה לא ברורה ברחבי הרשת ושכולם מוזמנים להציץ בהן.
לצערי בכולן היא נראית אותו דבר
הרזון שלה מוסתר חלקית בתמונות שצילמת מפני שהיא טובעת בהם בתוך ג'אקט וקארדיגן.
גם בבלוג שלה היא מפארת מודל חולני של רזון קיצוני , ומראה משיכה עזה למפגע הזה
בתגובות לפוסטים אליה יש בעיקר מילים טובות מנערות שמקנאות באורח החיים והמראה שלה - תציצו בזה

אני מבינה את הנקודה שאת מציגה , לפיה זה פרצופו (המכוער והחולני בעיני) האמיתי של עולם האופנה בבירות האופנה
אישית , מקומם אותי שיתוף הפעולה שלך עם העניין הטראגי הזה , תחת כותרת של ''תיעוד'' ואופנה , אסתטיקה .
כמו שכתבתי , לדעתי הקו האדום צועק ,גם אם מחביאים אותו מתחת לג'אקט ונעליים שגדולות בארבע מידות , זה פדופילי , אנטי-נשי וחולני .

Anonymous said...

עברתי וסרקתי בעיוניות את התגובות לאחרונה, אני חושבת שזה מקסים שאת חושפת בפנינו עולמות אופנה אחרים!!!
עולמו הפרטי של האדם/ האמירות של התמונות לא אמורות להתקשר אלייך או אלינו, את סה"כ עושה מה שאת אוהבת.
great job!!! love it

the eye said...

יעל, אני רוצה לחזק אותך, אני לא מוצא פגם בתמונות שאת מציגה. לדעתי הבלוג שלך מחושב ומציג את האיזון הנכון בין כל הפרמטרים ונושאים כמו מידת המצולמים, ארץ מוצאם (ישראל-חול), נשים גברים, גילאים ועוד.
אני ממש לא חושב שאת צריכה להרגיש לא בנוח, ובטח שלא להתנצל.

מיכל said...

קשה לי עם התגובות נגד ג'וליה. אני אוכלת הכל ורק לאחרונה, בגיל שלושים אחרי שתי לידות סוף סוף העלתי קצת בשר על עצמותי ואני לא נאלצת להתמודד עם ההערות המגעילות בנוגע לרזון שלי (סתם, האמת שמאז שעזבתי את ישראל מצב ההערות בנוגע לרזון ולצבע העור שלי השתפר פלאים). לפעמים הרזון הוא טבעי.