תכירו את הצעצוע החדש שלי

מצאו את הבדלים:

בשעה טובה ובמזל טוב, כיתתי אתמול את רגליי אל חנות הצילום, על מנת להצטייד במצלמה חדשה ומגניבה. כל העת הזו עשיתי שימוש במצלמה שתור הזהב שלה פג בערך יחד עם בהלת המילניום. בשעתה, היא הייתה לא רעה בכלל; אבי קיבל אותה במתנה, וכולנו התרגשנו לגלות שאין בה פילם. פרט לעתיד שנדמה היה אז כי סוף סוף הראה נוכחות ממשית בחיינו הקטנים (אותה תחושה שהניב גם ביל גייטס עם חלונות 3.11), יכולנו אפילו לצלם את עצמנו.

ובכן, לאחר שעות המתנה מתישות לסיום ההטענה, ומאבק קשה וצורם עם מכסה העדשה (שהסתיים בניצחון, אם תהיתם). יצאתי היום, בשלהי חודש אוגוסט המהביל, לטייל ברחובותינו האפרוריים מתגאה בנכס שנרכש במיטב האוברדראפט שלי.

המצלמה, לידע כללי, ממש התרגשה מביתוק בתוליה. כידוע, זהו אירוע שקשה לשכוח על אף שבמרבית המקרים מומלץ (מאוד) לעשות כן. ובכן, גם הקאנון יקירתי חששה מה מן המפגש המאיים עם הסטייליסט הראשון. בייחוד לאור העובדה, שהיא לא תספיק להכיר אותו יותר משלוש דקות, וסביר להניח שגם ינטוש אותה מיד לאחר מכן. אבל זה עבר לה. רק היום היא עשתה כבר שמונה אנשים.

לאור ההוצאה הכבדה גמרתי בדעתי: בחצי השנה הקרובה אין יותר בתי קפה, פאבים, סרטים, הופעות, דיסקים, ספרים או בגדים. טוב, אולי רק מויצ"ו.

מממ... מעניין כמה שעות אני אעמוד בהחלטה הזו.