שמלת מכנסי דייגים, ברחוב שינקין, חמישי אחה"צ

פיבי

בריטואל הקבוע בו אני מצלמת עבור האתר, אני מבררת, כידוע, למקורות הבגדים. "מהיכן השמלה?", שאלתי. פיבי צחקקה; ובכן, לא מדובר בשמלה. אלא בקשירה שונה מן המקובל של מכנסי דייגים. הקשירה הזו נראית כמו גזרה חדשה לשמלה מה-זה-מגניבה-ומתוחכמת של מעצב ישראלי חדש דנדש שכרגע סיים את לימודיו בשנקר. מאחר ואין זה כך, אלא מכנס דייגים פשוט, אהבתי את התוצאה שהתקבלה.
שוב, ברצוני לציין לטובה את הטייץ הצבעוני. כאשר הטייץ הינו באורך מלא, והירכיים מוסתרות היטב, זה נראה מאוד "נכון" להיום. יותר טוב היה גרביון. באירופה לקחו את הטייצים והגרביונים רחוק מאוד, והם נלבשים בכל הזדמנות אפשרית, על כל גוף שמאפשר את הגזרה הצרה. כל עוד מתרחקים מלוק המסעודה שנקשר בטייץ, זה יכול להיראות מאוד שיקי.

מאיפה הרעיון לשמלת הדייגים?
"לא שלי. ראיתי את זה הרבה בתאילנד. אבל צריך שהמכנסיים יהיו ארוכים יחסית".
מה כן?
"בגדים".

יופי. אבל באיזה סגנון?
"אין לי באמת סגנון מסויים".
מה לא?
החברה מוסרת: "יש לה טייץ כסוף, למען השם! אין משהו שהיא לא תלבש".
מה בארון?
"אין לי ארון. רק חזרתי מהודו לפני כמה ימים. בינתיים יש רק מתלה".
השראה אופנתית?
"רוני בר".

נעליים- אדידס; טייץ- אמריקן אפירל; שמלה=מכנסי דייגים- מתאילנד; ג'קט- זיוף של אדידס, מתאילנד; תיק- בופ; שרשרת- מהודו;