שינקין, רביעי אחר הצהריים

האמת, שאין לי מושג איך קוראים לה; היא כל כך מיהרה שלא הספקתי לשאול. פגשתי אותה בתחילת שינקין, ובעוד היא מנסה למזער את האיחור שלה לאיזושהי חזרה, ביקשתי ממנה שתצטלם עבורי.

ולמרות זאת, יש בה משהו נינוח ורגוע. קשה להבחין בתמונה שהיא אכן ממהרת. הבגדים עצמם מאוד יומיומיים אך קלאסים. יש בה מן שיק ישן שאינו בנמצא בארצינו, עם החולצה שחושפת מעט בלא כוונה, אך מסתירה מספיק.











זה זמן רב שלא ראיתי אנשים שמניחים על כתפיהם סריגים באופן זה. במקרה הזה, הסריג מקסים, ועל אף הלוק הגיקי שזה עלול ליצור, זה דווקא נראה די שרמנטי.

וזה מה שעידו לובש:

חולצה- פלזמה; סריג- מרסל; שרשרת- של חבר; ג'ינס- לי; משקפיים- אבא;

החולצה למרבה הצער נרכשה בטורקיה.