Tent City - Tel Aviv, Rothschild Boulevard

אוהל ייצוגי אחד עמד אתמול בשעות הצהרים ברוטשילד פינת הרצל, והפך לסמן הדרומי ביותר של השתלטות שדרת האוהלים על השדרה התל-אביבית. צפונה משם כבר נדמה שלא נותר כל זכר לאופציית קיום אחרת של השדרה. לפני שבועיים, כאשר האוהלים רק החלו להנביט גרורות בפינת בלפור, יצאנו, ליאן אורן ואני, לשטח. במסגרת הכתבה, שהתפרסמה אתמול במוסף "סגנון", סיקרנו שלוש מחאות נוספות. הטקסט המלא מופיע בנרג', אך החלטתי לפרסם גם כאן חלק קצר ממנו (עם תוספות).

אז כאמור - יצאנו לשטח. זה היה ימים בודדים לאחר שגברת מירי רגב קיבעה במידה לא מועטה את האופן בו מצטיירים המוחים. "היו להם ראסטות", היא קראה, נסערת, בתום ביקורה הקצר באוהל המחאה. ברחבי הרשת הם כונו "אנשי התחתונים", והעיתונות לעגה לנראות השנטיפית של המאבק.

יש שיגידו שלאסתטיקה אין קשר למחאה הזאת. אבל בעצם מדובר בסוג אחר של אסתטיקה: החזות ההפוכה של האורבניות התל אביבית. הם אולי שאלו ממנה את ה"טלאי על טלאי", ספה קרועה ושטיחון דהוי, אבל הסחבקיות, הקיבוצניקיות, החברותא - כל אלו נוגדים את ההיגיון שמשל בשדרה עד לא מזמן.

השוואת עיר האוהלים לפסטיבל "בומבלה" או "שנטיפי" אינה מקרית. התקוממות, בדומה לפסטיבלים, לא יכולה להתרחש בכל יום, בדיוק בגלל שהיא לא עניין רגיל. האקט הספונטני והיצירתי הזה יצר מעגל רחב של התנגדויות, שמשולבות לא אחת בקריאות לחופש ולאהבה.

לא ברור האם האהבה או תנאי השדה מכתיבים את אופי הלבוש, אך קיים קו חזותי משותף בקרבם. האם הבגדים הם שמקרבים את לבבות האנשים? האם הלבוש המוזנח? או שמא ההתהלכות ללא חולצה? מה מאלו מבטא את חזרתנו למצב הטבע, שבו התקיימו אנשים בלי כיסויים שמבטאים את מעמדם החברתי? האם לא בשביל זה בדיוק הם מוחים? 

Winter - Jerusalem, HaNeviaim St

כשמביטים מן החלון עם בוקר, מבחינים בגשם ובמדרכות הרטובות ומבינים שבאותו הרגע נפתח עולם שלם וחדש במלתחה, כבר ברור שיתר היום יסביר גם הוא פנים.

The End Of The Summer - Tel Aviv, Gordon Beach

אמש, דקה בודדה לפני חצות, הגעתי למסקנה שה-31 באוגוסט הוא היום האהוב עלי בשנה. לא כי זהו באמת סופו של הקיץ, אלא כי טמונה בו ההבטחה לסוף. כי היום הזה מסמן את תחילת התרוקנות הרחובות מהצפיפות הנוראה ששררה בהם בחודשיים האחרונים - תחילה מעוברי האורח הקטינים, ובהמשך מן התיירים הקולניים דוברי הצרפתית. ה-31 באוגוסט מפיח בי את התקווה שבקרוב יהיה כאן נעים יותר. טמפרטורית, אני מתכוונת.

התגעגעתי

החופש כבר החל לנבוט מחריצי המדרכות והריח הלח ועתיר הזיעה, שלעד נצמד אליו, כבר מורגש זה זמן מה. ואם כבר החיים בישראל גזרו עלינו מזג אוויר מהביל שמתפוגג רק לקראת חודש דצמבר, מן הראוי לחוש אותו במלוא עוצמתו.

ממרום ההרים היבשים, גמרתי אומר לשוב למספר חודשים אל עיר החוף המיוזעת. בטרם אתחרט, ארזתי את פקלאותיי ונדדתי מערבה, אל עיר הקיץ התמידי. נעים לחזור הביתה.

I Brought You Flowers.. Jerusalem, Zion Square

Markets Day - Berlin, Boxhagener Platz

בטרם ארזתי פקלאותיי ונפרדתי לשלום מתל אביב אהובתי, תהיתי אימתי אתרגל לתזוזת סוף השבוע.

בכל אחת מן הפעמים שהזדמן לי עד כה לשהות בניכר היה לי זר ומוזר המעבר הפתאומי לשביזות יום ב'. מאחר שהפעם מדובר בזמן ארוך יותר מן הרגיל, הערכתי שלאחר כחודש הגוף שלי יזיז את סוף השבוע משישי-שבת לשבת-ראשון באופן טבעי.

אולם לאחר חודש וחצי השינוי היחיד שהתחולל הינו עמעום כליל של ימות השבוע. היחיד שמצליח להתבלט ביניהם הינו יום ראשון - הודות לסיורי השווקים שהתחלתי לערוך כדרך קבע. לכבוד יום ראשון הראשון שלי בברלין פקדתי שני שווקים: האחד הינו Treptow flea market והשני ממוקם ב-Boxhagener Platz.

Pétanque - Paris, Jardin du Luxembourg

כפי שאולי הצלחתם להבחין, מזדמן לי לקפוץ לפריז לעתים יחסית תכופות. עם זאת, מעולם לא ראיתי את עיר האורות כה יפה, כפי שהיא נראתה בשבוע האחרון. המוני פריזאים שזופים שזה עתה שבו מהוואקנס המסורתי גודשים את רחובות המארה שטופי אור של שמש קייצית ומהפנטת. תמונות נוספות יגיעו בהמשך..

Teens in Tel Aviv

ה-21 ביוני הוא התאריך בו אופי הרחובות במרכז העיר משתנה כליל. את המדרכות הצרות של קינג ג'ורג' גודשים בני נוער אפופים בניחוחות של חופש גדול. ריחות הדרור מתפזרים בין חופי הים וזולגים מזרחה אל תוככי העיר. בשבת האחרונה נדמה שהחירות שכל כך מאפיינת את העיר הזו נקטעה דווקא בליבו של אותו החופש.

המקום האחרון בו ביקרתי בטרם נטשתי את אדמת תל אביב היה צומת הרחובות נחמני-אחד העם.

Bike Chic - Tel Aviv, Ben Yehuda St and Pinsker St

Folklore - Tel Aviv, King George St

לעיתים את הרעיונות היותר מעניינים אני שואבת ממקורות פחות צפויים. בלב רחוב קינג ג'ורג', לקראת שעות הערב, הבחנתי בקבוצת צעירים לבושים בתלבושות מסורתיות. כמוני - כך גם יתר העוברים והשבים ברחוב הפנו אליהם עיניהם ונעצו בהם מבטיהם. משיחה קצרה עמם התברר שהם רוקדים במסגרת להקת מחול טורקית וכי פקדו את ארצינו זבת החלב והדבש על מנת להופיע בפסטיבל ישראל. קשה היה להתעלם משילוב הצבעים החמים ומההדפסים המתנגשים.

In the heart of King George at twilight, I noticed a group of young people dressed in traditional outfits. The passers by directed their gazes toward them and stared, as did I. A short conversation with them revealed that they were members of a Turkish dance ensemble and that their presence in the land of milk and honey bore the purpose of participating in the Israel Festival. It was difficult to ignore the combination of warm colours and the conflicting patterns. o

Same thing, Different place. On the south and the center of Tel Aviv

כפי שסיפרתי אך בשבוע שעבר, הסתובבתי לאחרונה לא מעט בתחנה המרכזית, כחלק מכתבה מצולמת שהתפרסמה בערב החג במעריב ועסקה באופנת הרחוב של מהגרי עבודה. כמו שכל מעצב מתחיל יודע, לא פעם ההשראה האמיתית נמצאת דווקא בלב המאפליה.

השראה כזו מצאתי בקרב עובדים זרים מסין ומתאילנד - הלבושים בבגדים הרחבים לגופם הדק, ושרווליהם ומכנסיהם מקופלים בנונשלנטיות. מצאתי אותה גם בקרב פליטים מאריתריאה ומדרפור שרבים מהם נעלו מוקסינים בלויים ומתחו על שוקיהם גרביים כהים, ובקרב עובדים זרים מהודו ומנפאל הניחנים בתעוזה יחסית בשילוב צבעים הזועק.

יומיים לאחר שצילמתי את ננסי פונטנדו, שעברה מהודו לארץ, מול מדרחוב נווה שאנן - בירתם של מהגרי העבודה בישראל - פגשתי במרכז תל אביב את אורלי שוסטר, בת 21. לא יכולתי שלא להבחין בדימיון בלבושן של השתיים.

Tel Aviv celebrates 100 years, Signon

לכבוד 100 שנים לעירנו היקרה, יצאתי מטעם "סגנון" לרחובות תל אביב במטרה לצוד את ה"תל-אביבים" - כי התפוח הקטן אינו מתמצה בקינג ג'ורג' (וטוב שכך), אלא מורכב מפאזל לא הומוגני בעליל של שכונות ושל רבדים. בפעם הראשונה ניסיתי לחפש מצולמים גם במרכז שוסטר וגם בשוק התקווה, בתקווה ללכוד בעדשתי מראות מעט יותר מגוונים מאלו שאני לרוב מצלמת. התוצאות לפניכם.

The Streets Walker on Paris Fashion Week

The Streets Walker will cover Paris fashion week for "Signon" – the fashion weekly supplement of the daily newspaper “Ma’ariv”. I will stay there starting tomorrow, until the 13th, and will keep you updated on daily basis directly from the French capital. Since I know it is hard to get enough from Paris, additional coverage will be available on nrg.co.il

ולקוראי העברית מבינינו: לאחר שבשבועות האופנה האחרונים גללתי בשקיקה את גלגלת עכברי לצפות בעדכונים האין-סופיים של מיסטר שומן מהסרטוריאליסט, אני גאה לבשר שכעת אחזה בנפלאות הרבה יותר מקרוב.
מחר ממש מוקדם בבוקר אעלה על המטוס שיישא אותי לעיר האורות. שעות ספורות לאחר מכן כבר אכתת את רגליי אל הרובע העשירי – לתצוגתו של גארת' פיו. בסיקור השוטף תוכלו לצפות הן כאן, והן באתר nrgמעריב. הסיקור המלא והשלם יגיע שבוע לאחר מכן, בגיליון של סגנון.

Balance, Yesterday on Ben Zion Boulevard

עדי נגלתה לנגד עיני כאשר כבר כיתתי רגליי בכבדות ובאיטיות, בשובי אל ביתי, בתום עוד יום צילומים לא מוצלח. אבן, יקיריי, מאחורי המחסור בעדכונים לאורך השבוע האחרון אין מסתתרת בלוגרית עצלה, אלא דווקא חסרת מזל. איני יודעת האם זו המלחמה שהעכירה את האווירה או מזג האוויר שהאפיר אותה, אולם על אף השעות המרובות בהן תרתי אחר פנינים וממתקים, שבתי מדי יום ביומו, במשך למעלה משבוע, ללא כל תוצרים.

הגרוע מכל אירע ביום ראשון האחרון, אז השילוב בין השמש לעננים ניפק אור מהפנט ונדיר, שקסם לי בצורה יוצאת דופן. באותו היום גמרתי אומר בליבי כי איני עוזבת את הרחוב האפרורי מבלי שתהיה בחיקי תמונה אחת, ואוכל להגיד שעשיתי שימוש הולם בשזימן לי הטבע. דקה קלה לפני שהבנתי שלא אעמוד בהחלטתי, ובטרם עליתי הבייתה, החלטתי ללכוד את אותו אור חמקמק בעדשתי, למרבה הצער, מבלי שעלמת חן או עלם חמודות מסוגננים יפארו לי את התמונה.

על כן, מכשהזדמנה מולי עדי, עיני אורו על סיומו של אותו רצף מזל רע שפקד אותי. זאת, בעיקר כיוון שעלמת החן הנ"ל הצליחה לבצע היטב את מה שאני הכי גרועה בו: שילובי צבעים. החולצה - שחורה, המכנסיים - תכולים אפורים, המעיל - ירקרק, התיק עשוי עור והחום, הצעיף - סגלגל והנעליים - כתמתמות. נדיר למצוא עומס כזה של צבעים, שאף על פי כן נראה כה רגוע, שליו ומשתלב.

במצעד הגאווה, בגן מאיר, שישי בצהריים

זה מה שמצאתי בצהרי אותו היום

אם אתם רוצים לגלות מה מצאתי בלילה

הקליקו על הלינק

חיבוק חינם, בפסטיבל הסרטים בחיפה, שבת בלילה

ובכן, התרגשתי לצפות בשלט הזה, בו חזיתי לראשונה בביקורי בלונדון. מעט פחות התרגשתי מן הילדות המתבגרות שעטו על האדם החייכן, ותהו האם הינו זוכר אותן מן החיבוק של אתמול.

אז מה, כל הפסטיבל במקום ללכת לסרטים אתה מחבק אנשים?
"התחלתי לעמוד כאן רק אתמול (שזה אומר- שלשום. י.ס.), אבל נראה לי שאמשיך לעמוד עד סיום הפסטיבל".
ואם תצטרך לחבק לא רק נערות מתבגרות אלא מישהו ממש מכוער או מסריח?

"זה לא מיני", (הוא מחייך). "זה גם לא למען מטרה מסוימת".
אז למה אתה עושה את זה?
"קראתי אתמול במגזין על מישהו אוסטרלי שהתחיל לחלק חיבוקים בחינם, ויש רשת כזו בכול העולם. נראה לי שאפילו בכיכר רבין יש אחד. וחשבתי שגם אני רוצה לעשות את זה, כאן".

בבלבול רגעי, שכחתי לבדוק האם מדובק בחבקן ראוי ובחיבוק הגון, אך אם יזדמן לכם לקפוץ לפסטיבל- הנ"ל נתפס בעומדו ליד היציאה לכיוון מרכז הכרמל.

הברזילאים, ברחוב ברחוב קינג ג'ורג', חמישי אחה"צ

אז אני מניחה שאתם ברזילאים?

"כן.

"כולנו עולים חדשים מברזיל; בין שנה לשלוש בארץ. אנחנו שרים בפורטוגזית, ויש לנו שני שירים בעברית".

אתם בישראל, אתה יודע, למה לשיר בפורטוגזית?

"זה הקטע של הלהקה. לעשות משהו ברזילאי חדש".

אבל אין כאן אפילו ברזילאי ישן.

"כשאומרים ברזילאי האנשים כאן חושבים על סמבה. אנחנו מנסים להראות שיש רוק ופופ ברזילאים".

היכן ניתן לראות אתכם?

"אפשר להכנס ליו-טיוב, ואנחנו מופיעים גם ברחוב; כדי לעשות קצת כיף לאנשים כשהם עומדים ברמזור, וכדי להרוויח כסף למימון ההקלטות של האלבום והחזרות. הופעות ממש יהיו רק בחודש הבא".

בינתיים ניתן לבדוק את החבריה ביו-טיוב, או בספסל על קינג ג'ורג' בסמוך לסנטר, שלדבריהם הינו נקודה רווחית במיוחד.

זה לא כלב- זה ארנב. ברחוב עמק רפאים בירושלים, שלישי אחה"צ

ויטה, ארבעה חודשים. (הרגליים שייכות לפאולה, 26)

למה?
"אני מתה על כלבים".
זה לא כלב.

"כלב צריך יותר מקום, ואין לי".
אבל למה להוציא ארנב לטיול מתחת לבית?
"אני מוציאה אותה כמו כלב, כי זה מה שהיא אוהבת".

* האביר על התרנגולת הלבנה שלי טוען שמדובר בהתעללות. בהתחשב במצב החסה בשטראוס, דווקא אולי עדיף שויטה תמצא מעט ירק מחוץ לסופר.