The Blog's Whisper - Tal Granot

טל המאיירת היפה סוגרת באופן רשמי וחגיגי את חודש היומולדת. חודש שגרם לי להבין שבסביבתי הקרובה יש כל כך הרבה מצולמים פוטנציאלים, שחבל לי להמשיך לשמור על הכללים שהצבתי בפני עצמי לפני שלוש שנים.

Alosha Tsinovoi

"אני לא יכול לבטא ריש. אף פעם לא הצלחתי. לא כשהוריי ניסו לפתות אותי בממתקים ובקוויאר בהיותי זאטוט יודו-בורגני באודסה, ולא בנדנודים בלתי פוסקים בגיל טיפש עשרה כשהייתי חלק מהפרולטריון הרוסו-ישראלי שעסק בעבודת כפיים בעיר הפועלים העברית.

אני דובר שלוש שפות ולא נשמע אותנטי באף אחת מהן. הדבר היה בעוכריי מרבית שנות חיי ואף הוביל למלחמה ארוכה. רצח יורש העצר האוסטרי התרחש בגן הילדים על שם "המלחים הקומוניסטים" אשר היה בקרבת המדרגות ההיסטוריות על שם פטיומקין. לנעליי המתנקש הסרבי החליקה הגננת מריה איוונובנה, שלא הבינה לליבי כשניסיתי לבטא "ג'ינסי ליוויסי אורריגינלנייה" בהיותי בן שלוש. יתר על כן, היא התעקשה שאפשוט את האוצר שהיה כה קרוב לליבי ולמותניי ושאלך כאחד העם עם מכנסיים קצרים.

היא אומנם ניצחה באותה תגרה קטנה אך אני ראיתי בכך "קזוס בלי" כנגד טעם רע באשר הוא. שנים לאחר מכן אני עדיין שרוי עמוק בנבכי החפירות של אותה מלחמת התשה אכזרית, בעת שאני נאלץ להתמודד עם מתקפת גז החרדל של הקרוקס ושל חולצות סוף המסלול בגזרת הר הצופים.

NO PASARAN! שואגים הסקיני והממברס אונלי, NO PASARAN! עונה להם רוח הרפאים של אותו 501 אמיץ..

Ayala Panievsky

"שבעה ימים אבודות במטרו. אני שואלת להכוונה רק גברים, הם מסבירים לנו פנים. מצד שני, גברים מסבירי פנים לא מצליחים לומר שהם לא יודעים. וככה שתינו אבודות עוד ועוד במטרו, שבעה ימים ולילות (כולל הלילה ההוא שבו פספסנו את האחרונה, ונאלצנו לסמוך על נהג אוטובוס ספק שקרן ספק סתם צוחק עלינו. בסוף הגענו).

עד שיום אחד, בעיצומן של הליכות לאיבוד, נרכש הכובע. קסקט פסים בשישה וחצי יורו. כמה עברית שלא דיברנו מאז, המשיכו ההולכים לאיבוד לשאול אותנו (אותנו!) להכוונות. הסברתי פנים. הסברתי כיוונים. הרבה אנשים אבודים במטרו.

Omri Livne

"יש לי הרגשה מוזרה לפעמים (שהיא ספק רצון, ספק מציאות שבאמת מתרחשת סביבי) שככל שאני גר זמן רב יותר במקום מסוים אני מרגיש בו יותר זר.

הנה שתי דוגמאות לעניין: ירושלים, העיר בה נולדתי, גדלתי ולמדתי, העיר בה אני חי כבר 22 שנה, נראית לי זרה. העיר הזו קטנה, מרכז העיר הוא פצפון, אני עובר באותם רחובות מדי יום, נוסע באותו האוטובוס לבצלאל, ובכל זאת קיימת מן תחושת זרות.

בברלין, לעומת זאת, גרתי שלושה חודשים. הרגשתי בבית. מכיר חמישה אנשים פה ועוד שני אנשים שם. הולך לבר ומזהה את הברמנית. "איזו הרגשה טובה", מיד אמרתי לעצמי, "אני פה רק חודשיים וכבר הכרתי אנשים. איזו הרגשה של שייכות! ועוד בברלין - העיר הטובה בעולם".

ובירושלים? אני מכיר המון אנשים, יש לי המון חברים ואני עדיין מרגיש זר. ואז הבנתי, שזרות, כנראה, אינה קשורה למספר האנשים והרחובות שאתה מכיר. זרות מרגישים כשלא מוצאים סיבות לא להיות זרים. וכמו שירושלים נראית עכשיו, אני בוחר להרגיש בה זר.

The Blog's Ideal - Tamar Menasche

את תמר פגשתי לראשונה לפני שלוש שנים, בהופעה של נאג' חמדי בקפה ביאליק. היא הגיעה לבושה בשמלה בגוון צהבהב בגזרת איי, ועיניה מאופרות בדייקנות. בדיוק חזרה מאירוע משפחתי, היא סיפרה, והתיישבה מולי. בעוד אנו מאזינים לסולן הלהקה (דרור פויר) מלהג על הערק שלו, עיני היו נטועות רק בה. אני עדיין זוכרת שחשבתי לעצמי, ממש באותו הרגע, שהיא האדם הכי יפה שראיתי מימיי.

The Blog's Gentleman - Dan Bronfeld

The Blog's Hungry iPod - Aviad Levy

"אביב הוא תקופה לחוצה. פעם אני קם בבוקר ומחפש קרדיגן עצל ופעם מוותר על כל פיסות הצמר האלו ודוחף בכוח את החולצה אל תוך המכנסיים. אני יודע, או שמא משוכנע בביטחון, שהיא עוד תתעורר ותבצבץ במפתיע מעל לחגורה. כשזה אכן קורה, ברעד גדול אני מניח את התיק על רצפת האוטובוס ומתחיל לדחוף אותה בחזרה לכל פינת מכנס שנעזבה. בתמורה, כמו סוג של פשרה, אני פותח כפתור נוסף למעלה ומדמיין עצמי מעט יותר קשוח ממה שאני באמת. אלא שאז, תמיד באותו הרגע, מתחיל הקיץ – והכול כך סתם פשוט מתפספס לי".

אביעד וחבריו מתענגים כבר חמש שנים על פיסות מוזיקה עדכניות באתר שלהם "האייפוד רעב" (אותו אני פוקדת בקביעות). הנה לינק.

the STANDING - Niv Tishbi

"עוד לא מצאתי את המשקפיים המושלמים. מספיק יחודיים אך מספיק בלתי נראים: הפנים צרים מדי, הגבות עבות מדי או שהמספר גבוה והזכוכית עבה מדי למסגרת, שגם ככה לא מתאימה.

בכיתה ד' אמא שלי בחרה עבורי את המשקפיים הראשונים שלי. הם היו מנומרים. התרגשתי והרכבתי אותם לראשונה כשהלכתי לבקר את השכבה ביום הביקור במחנה של הצופים. אף אחד לא שם לב.

Nof Nathansohn

"נשים גבוהות. לבנות, שדופות, חייכניות ויותר מכל - גבוהות. עוד לפני ביקורי הראשון בברלין אהבתי מלבושים מוקפדים, אך נשות העיר האפרורית הביאו אותי לכדי הבנה שהליכה זקופה וחולצות ללא מחשוף הן לא דבר ייחודי להתגאות בו – אלא עניין של מה בכך. מאז אני מדמה שגובהי מתנשא בעוד ראש לפחות, ושהנרגנות שלי אינה אלא הפוגה קצרה מנחמדות מתמשכת ומאהבת המין האנושי.

Idan Portal

"לפני שנה קיבלתי תחתונים במתנה. תחתונים די רגילים עם דוגמא של פקמנים על רקע שחור. עצם היותם מתנה, התאמתם המושלמת, בשילוב עם חיבתי העזה למשחקי ווידאו ישנים - הכתירו אותם במהירות כתחתוני המזל שלי. לאחר כמה חודשים נוצר בהם חור שבדרך פלא היה ממוקם בדיוק בנקודה בה הפקמן אוכל.

L'auteur de l'idée - Yael Danon

את הרעיון לצלם - לשם שינוי - את האנשים שמקיפים אותי אני חייבת למעשה ליעל דנון, שבמשך ארבעה חודשים דאגה לתהות בפני מדי יום ביומו מדוע איני עושה כן. "את חייבת לצלם אותו כבר!", היא הייתה מצביעה לעבר אחד מחבריי ודוחפת אותי להפר את אותם הכללים המחמירים, שכבר סיפרתי כאן עליהם.

לאחר שנזכרתי שגם ביהדות היומולדת השלישי נחגג באירוע אופנתי (טראומתי משהו), החלטתי שזו עילה מספקת לציין גם את יום הולדתו של הבייבי שלי באירוע אופנתי מסוג מעט אחר.

The Blog's Retro-man - Ishai Shapira Kalter

"רוב האנשים חולפים על פני. אפילו את השאריות, יש הדואגים לטאטא כל בוקר לשולי הדרך. זוהי תמצית הרחוב, הרחוב הוא תמצית של הגדרה, זמן ומרחב. אני המשוטט המתבונן, משתדל להקליט זכרונות, עוצר את הרגעים הרלוונטיים, אוסף ויורד לצידה של הדרך..

Yael Ferber

"האדם עירום יותר כאשר הוא לבוש. אני חושבת שאפשר לומר הרבה על אדם על פי הדרך שבה הוא דואג לכסות את גופו. החל מחברי אשר מכסים עצמם בסנדלי שורש וכובע מצחייה, וכלה באלו שטסים לניו יורק בשביל לקנות מעיל עור מוקפד.

הבגדים שבארוני מתארים תקופות ומצבי רוח והם משתנים ומשתלבים בהתאם. אני אוהבת אותם נוחים, מונוכרומטים, צבעוניים, רכים, חדים ישנים וחדשים. הם מספרים לי סיפור, מזכירים לי איפה רכשתי אותם ואיפה אני עכשיו.

אני אוהבת במיוחד נעליים. אותו אביזר אשר מגן על האיבר עליו אנו דורכים כל היום. הימים בהם אני בוחרת את יתר המלתחה על פי הנעלים הם הימים המוצלחים ביותר.

The Blog's Soundtrack - Ori Mark

"אני שונא לקנות בגדים. החיפוש, המדידה, הטירחה. למרות חוויית הגילוי, למרות שאם מוצאים משהו ההרגשה טובה, למרות שאין לזלזל בחשיבותה של אסתטיקה. אני פשוט לא אוהב את התרגולת. עולם מושלם הוא עולם שבו פיה מניחה את הבגדים שאתה אוהב ליד דלת ביתך. בורדו, תכלת, ירקרק, אפור, שחור, חום. חולצות חלקות לצד חולצות עם קווים הנדסיים נכונים. מכנסיים מחויטים. סקיני ג'ינס. צווארונים מדויקים. כשאני מתעצל להתלבש, או לקנות בגדים, אני מדמה עצמי לבניין בעיר: הבניינים בתל אביב בעלי כל כך הרבה פוטנציאל, אך כה מוזנחים. אנשים סוגרים מרפסות ונמנעים מלשפץ, מבלי לחשוב על הכיעור שעמו העוברים ושבים צריכים להתמודד. העוברים והשבים לא צריכים לסבול את המוזנחות שלי. להתלבש, למרות הכל.

אורי יוצר רוק מעודכן בעברית של פעם. למייספייס שלו קבלו לינק

THe Blog's Blair - Sarit Landesman

"סבתא שלי היא האישה ממנה למדתי להתלבש. כמישהי שהייתה תופרת לעצמה שמלות ומלבושים אחרים, כל נבירה בארונה גילתה לי אוצרות חדשים. אפשר לומר כי בעיקר ירשתי ממנה את האהבה לנעליים, ולראיה - מגיל צעיר הייתי מודדת את נעלי העקב שלה ומדדה עליהן ברחבי הבית.

גם היום כל מפגש שלנו מלווה בשיחות על אופנה, והיא פרטנרית שופינג נהדרת עבורי. את הסוודר המקסים בתמונה היא נתנה לי וסיפרה כי קנתה אותו לפני כמעט ארבעים שנה באוסטרליה, וכמובן שמרה עליו באופן מושלם.

The Blog's BFF - Shelly Shaul

"זמן קצר לאחר שפתחה יעל את הבלוג ההליכה עמה ברחובות העיר נעשתה לא קלה בכלל. כיוון שהחלה לתור אחר "עוברי אורח מסוגננים", עיניה החלו לפזז ולפזול מאדם למישנהו עם כל צעד ושעל שעשינו.

היא פיתחה יכולת מיוחדת של בחינה ראשונית, שלאחריה הגיעה בהייה נוקבת ולבסוף - רדיפה, שהסתיימה בלכידה מושלמת של המצולמים ברי המזל.

אותה צורת בהייה ייחודית שפיתחה יעל, המתבטאת בבחינה מדוקדקת אך מהירה לכל אורך גוף האובייקט דבקה במשך הזמן גם בי. אולם, בניגוד אליה, אין לבהייתי מטרה מקודשת והגמילה מהרגל מגונה שכזה התבררה כקשה.

The Blog's First Man - Eyal Weiss

""אתה מתלבש יפה מדי מכדי להיות שמאלני", עקץ אותי פעם עמית ללא מעט מאבקים משותפים. ולא חסרים כאלה בירושלים. המחאה הצודקת בשייח ג'ראח, העובדים המנוצלים הרבים והלא מאוגדים, האפליה, הגזענות, החרדים שצועקים "אסור לחלל את השבת" בפני אנשים תמימים שרק רצו לאכול פסטה. אבל דווקא בירושלים, על רקע כל הכיעור הזה שמשתולל בחוץ, הופעה מוקפדת היא עוד מחאה אסתטית קטנה ואישית.